משבאו וקרבו ימי הסוכות אל עם ישראל בתפוצותיו לא פסחו גם על עיירתנו הנכבדת קולסלקובסקה והא ראיה, שישב עמך ישראל אל הפתחים והדוכנים והפינות, אשר נעזבו בשגגה מיום הכיפורים, ועל מדרכות טהורות שכִּפרו חטאי רגלי ההולכים עליהן , ישב עמך ישראל ועסק במשאים ומתנים עם אחיו בני ישראל בכל שקשור במצרכי סוכות.
אל אחד הדוכנים העמיד יצחקל בוֹרשתן (בורשטיין במקורו) את כרסו עבת החטאים משך בזקנו הלבן צהוב אל מול האתרוגים וקרא בעין בלתי מכוונת את ההדפס מהא איגרא שנשלחה אליו בקולסלקובסקה פוסטע לאמור:
"להצדיק המפורסם, חד בדורו, האי גאון, בוצינא דנהורא, חסידא ופרישא כמוהרה"נ , יצחקאל בוֹרשתן שליט"א השלום והברכה:
ראשית אשאל בשלומו ואאחל לו שנה טובה לו ולכל בית ישראל. שניית בעניין החומוס ששלך לי אומר לו שמדיר אני קיבתי מאכילתו מחמת היות כניסתו בהשקט ובנחת ויציאתו בקול תרועה רמה וברעש. ועמו הסליחה על כך. עם זאת קראתי בהצעתו בדבר אתרוגים מהודרים עם פיטמים מחוזקים היטב ובאה זו הידיעה כדשן בעצמותיי והתענגתי עליה כבהתענגי על הקב"ה ביום השבת, ועד כדי כך התענגתי על הידיעה עד כי שכחתי מועדי תפילה ובאתי אל נישוק שכנות במקום מזוזות ואף לא באתי בהבדלה בין זכרים לנקבות.
כך רצה הקב"ה ונשקתי בחום את לחיו של רב שימען נייזל מישיבת "זוקף כפופים וסומך נופלים" עד כי סתר בפני, ומעוצם סתירתו העיפני הקב"ה אל חמדת עיניו - של כבודו - הסוכה החדשה שקנה בזיעת אפיו והקימה מבעוד מועד. ותהיה נפילתי זו לקללה במקום לברכה שנפלו קרשיה והתנפלו בחמת זעם על סדיניה וקישוטיה והיתה בן רגע ככברה.
והנה אנוכי העני ממעש עומד לפניו ומבקש מחילתו על מעשה זה שרצה הקב"ה לעשותו ובחר בי כשליח מצוותו. ויראה זאת אך לטובה שהרי גרוע מזה בוודאי נמנע כמו למשל הריסת ביתו והפיכתו לתל חורבות.
על כן מפציר אני בו לבל יבטל את עסקת האתרוגים בעלי הפיטמים המחוזקים ובעזרת השם אבוא אליו עוד היום לסגור העיסקה ובא לציון גואל.
ממני תולעת יעקב הקטנה, שבעפר רגליו אתפלש
ר' יוסל בונים"
החליק יצחק בורשתן על זקנו נתן הרהור אחד של חטא לעבור במחשבתו וסיכם עם עצמו כסיכום הזה לאמור: והרי ממילא רוקן כרסו, ביום הכיפורים , מעונשם של חטאים, כך שלא יגרע ממנה דבר אם תעלה זו חטא קטן אחד בפינתה, שהרי בינה לבין עצמה חטא אחד לא יגרע ולא יפחית ממנה וכהו זה. ומה היא הריסת סוכה כנגד רוב דמים שיעלה בחכתו מזו עסקה ממשמשת ובאה.
עמד ושלח את יולק הקטן לילך אל ההוא גברא ולהודיעו כאלו וכאלו הדברים: שהנה בעל הדוכן יצחקל בורשתן מוחל וסולח על כל שקרה מיד הקב"ה שהחליט לפגוע בסוכתו ואף נטל לשליח מצווה, שלא ברצונו, את חברו יקירו מר יוסל בונים ירום הודו. ובכלל כל זה, מה עניין סוכה לעניין אתרוגים בעלי פיטמים מחוזקים מהודרים? והנה מודיע לו קבל חברים ידידים שזו העסקה קום תקום." בשכר שליחות זו נתן לו ליולק הקטן שני פתיתי צימוקים שהם לטענתו יקרי מציאות שהרי קבלם בהזמנה מיוחדת ממוטל הקמצן מיפו שקבלם ממנחם מנדל הסוחר מחיפה שהזמינם בהזמנה מיוחדת מארץ רחוקה בשם טורקיה. נטל יולק את שני הצימוקים הקטנים וחשב להתפאר בהם לפני הוריו וחבריו.
- נו, מה מבין הינוקא הזה בענייני צימוקים ובכלל עוד חטא קטן בפינת כרסי , לא יגרע ולא יוסיף לה חשב לו יצחקל בורשתן וצחקק לו מין צחוק של לולב מתנועע מתחת לשפמו הלבן.
*
משבא יולק אצל בית החרושת של יוסל בונים ובפיו בשורת הצלה משמים שהנה נאות ההוא גברא כבד הגוף ורחב הכרס לסלוח על עוונו שנעשה בשליחות שמים, נתמלאו לחייו גאווה בבשרן והאדימו כמו חתנים בחופתם. אף שפמו החיוור והדל כמו השיב חיות והעפיל בקצותיו כלפי מעלה ושערותיו הלבנות דומה כי הצעירו עצמן בלבוש חג של שחור.
חכך יוסל בונים כפות ידיו זו בזו ומיהר לבשר לשייע רוזנקרנץ שאפשר להתחיל במלאכה.
שייע רוזנקרנץ הוא המושך בחוטים תרתי משמע גם עובד בנולים, וגם ראש ישיבה ד'רבני עסקאות שניתן עליהן הכשר, הקרוי בקיצור בפי חניכיו : בדל"ק קרי בית דין לרמאויות קטנות. שם יושבים במשפט יוזף שור - מועד כיו"ר לידו סגנו רמי רמאינסקי עתיר התהילה, ועוד אלו ואלו אנשי עמך שמאז ימים ימימה לא חסכו ידיהם מלפשפש בכליהם של אחרים ולדלות מהם מעשר עני: אם שרשרת יהלומים או רביד זהב זה או אחר או כפי שאושר בימים אלו עסקת האתרוגים בעלי הפיטמים המחוזקים. אשר על כן עלו וטיפסו בסולם הדרגות עד שהגיעו למעמד של נשיאות. והנה עתה אישרו עסקת האתרוגים תמורת מעשר סמלי של עשרה אחוז מהרווחים.
שמע שייע רוזנקרנץ את דבר המאשר ובעוד רגע היתה כל חרושתו כמרקחה. פועלים רצו הנה והנה כחיפושיות שחורות, והם מפעילים המכונות וממהרים להוריד הארגזים ומהם נוטלים את הזהובים הללו - האתרוגים וממהרים להכניסם לתעלות הברזל במכונות ומהעבר השני הפיטמים המלאכותיים ולחיצה בכפתור ההתנעה והתנועה מתחילה. ומרגע שמתחילה היא אין לה סוף. הולכים וחוזרים הצינורות והקפיצים מתמתחים ומתקצרים, והמכונה משומנת היטב, ומתחברים פיטמים לאתרוגים ומתכסים בשעווה שקופה הכל מעשי ידי אומן מלאכת מחשבת במכונותיך. ועומד שייע רוזנקרנץ ומנצח על המלאכה מאיץ במכונות, מדבר אליהן כמו שומעות הן אמרי שפר פיו וְרוֹדה בעין צוחקת ופה רועם בפועלים ואלו רצים רזים בין פערים ישרים שבין המכונות לוחצים בכפתור זה מורידים ידית זו מרימים מתג זה, וזעה נוטפת ממצח וצוואר אדמדם רטוב. וחם חם מיום וחם מקיטור המכונות.
והנה מחזור ראשון הסתיים והושחל יפה אל מקומו: כל אתרוג בפינתו מושם ופיתמו אל על וזנבו כלפי מטה יושב היטב בתבניתו בארגז.
ועוד כתה סיימה מסלול ושוב יורדת היא אל מקומה בארגז, ואחריה עוד ועוד ועוד.
נוטל שיע רוזנקרנץ את רשות הדיבור מעצמו, טופח ליולק קטינא על שכמו וממהר להריצו אל יוסל בונים כדי לבשר לו בשמחה ובששון שהנה עוד מעט קצת יגיעו אליו מחזורים ראשונים של אתרוגים בעלי פיתמים מחוזקים.
נותן בו יולק קטינא עיני עגל שואלין ורגליו נטועות בקרקע לא נעות ולא זזות.
מבין שייע בקשתן של עיניים אלו ומעלה מכיסו שתי סוכריות עטופות בנייר ורומז לו לדרדק שיואיל לקרב עצמו אליו. ומשבא זה ועומד אצלו מסתכל שייע כה וכה ובהסתר דוחף את שתי הסוכריות לכף ידו הקטנה של יולק.
"הא לך אומר שתי סוכריות יקרות המציאות שקיבלתי אותן ממנחם מנדל הסוחר מחיפה שהזמינם בהזמנה מיוחדת מארץ רחוקה בשם טורקיה. נוטל יולק את שתי הסוכריות וחושב הוא להתפאר בהן לפני הוריו וחבריו.
בא יולק קטינא אצל יוסל בונים ומוסר לו כתב פתשגן שבעל פה על פי שקבל מרב שייע רוזנקרנץ בעל המכונות.
ממהר יוסל בונים ירום הודו לזרז ליולק צמוק הגוף למהר אצל חברו יצחקל בוֹרשֶתֶן לבשרו שיתחיל לספור את המזומנים שהנה האתרוגים בדרך. פוער עליו יולק שתי עיניים גדולות ומאן להסירן ממנו. עומד זה ומפשפש בכיסו ומעלה ממנו שני אגוזים ידועים בשם אגוז פיקענה. עתה מביט הוא כה וכה לצדדיו לראות שאין עין הרע אורבת ואין איש אורב ואין רואה מעמך ישראל ובחיפזון דוחף את שני אלו אל כף ידו הקטנה של הילד.
הא לך קטינה שני אגוזים משופרא ד'שופרא אין כמותן בתבל כולה שהרי קיבלתי אותן ממנחם מנדל הסוחר מחיפה שהזמינם בהזמנה מיוחדת מארץ רחוקה בשם טורקיה. ועתה רוץ ומסור הודעתי לאדון יצחקל בוֹרשתן ותבוא עליך הברכה.
*
ויולק קטינה בוחן בתשומת לב יקרי מציאות אלו וחושב שאם יהין לטעום האחד מהן הרי שלא יגרע דבר מן העולם שהרי עדיין יישאר בידו האחר להראותו לאביו ולאמו הורתו. עמד אצל כותל המזרח של סדלריית התימני פיצח באבן את קליפת האגוז ובמהרה נתנו אל פיו.
וזה, כשם שבמהרה בא כך במהרה יצא בטעם מר. שמרירות שכזו לא באה אל פיו של יולק מעולם.
אם כך קלה היתה החלטתו לדחוף את זו הסוכרייה אל פיו , וכן עשה גם לצימוק האחד. וראה זה פלא זו הסוכרייה היתה בפיו כאחד האדם וכמותה כן חברה לכיס הצימוק: שלא רק שהיה כצימוק בעמיו, אלא אף מפשוטי צימוקי עמו היה, שטעמו טעם בוטן עבש וגופו יבש כקליפת החרוב.
עמד יולק קטינא בכלימתו אל מול פני כותל המזרח של סנדלריית התימני והנה בא ויוצא לו מתוך החנות חמדי הסנדלר ופניו שוחקות טוב לב. ראה דמעות קטנות זולגות על לחייו של יולק ובא עמו בדברים כך וכך אמר לו תעשה וכך וכך אמר לו תאמר. אשר על כן יצא ממנו יולק ופניו שוחקות ועיניו מזמרות גיל.
*
לא עברו שעות קטנות אחדות ובא ועמד מלוא קומתו אצל יצחקל בורשתן ועיניו גאות עולות על גדותיהן וידיו נתונות בכיסו.
"ובכן, מה בפיך? " שואל אותו יצחקל בורשתן אגב נידנוד חטאים שנתמלאו להן בין השעות בכרסו הבריאה.
"דברים טובים בפי, רב יצחקל ,דברים יקרי מציאות. דברים שהבאתי אותם אליך מארץ רחוקה שם מעבר לימים. דברי פז מתוקים מדבש."
"על מה אתה מדבר בני" אמר לו בורשתן ברוך.
"על דבריו של שייע רוזנקרנץ שמסר לי לומר אותם ליוסל בונים שאמר לי למסור לך שיכול אתה להתחיל בספירת המזומנים שהנה האתרוגים בעלי הפיטמים המחוזקים בדרך.
שמח ר' יצחקל בורשתן והוציא עוד שני צימוקים עבשים מכיסו. "הא לך בני" אמר לו ליולק קטינא עוד שני צימוקים קיבלתי אותן ממנחם מנדל הסוחר מחיפה שהזמינם בהזמנה מיוחדת מארץ רחוקה בשם טורקיה.
נוטל יולק את שני הצימוקים קד קידה קלה בפני בעל הכרס מוציא ידו מכיסו ומביאה אל כף ידו של יצחקאל בורשתן.
"הנה לך תשורתי איש יקר " אומר לו יולק ונותן לכיסו חופן חול ים. "אף אלו גרגירי החול יקרי מציאות. קיבלתי אותן ממנחם מנדל הסוחר מחיפה שהזמינם בהזמנה מיוחדת מארץ רחוקה בשם טורקיה. כאשר תסיים לספור אותם אני מאמין יגיעו אליך האתרוגים בעלי הפיטמים המחוזקים.
מרים יצקל בורשתן ראשו ומסתכל נכחו קדימה ומה רואות עיניו?
שייע רוזנקרנץ ולידו יוסל בונים ולידם עגלה עם אתרוגים יפים בעלי פיטמים מחוזקים ומאחוריהם שוטרי העיירה קולסלקובסקה מחזיקים אזיקים בידיהם ומאחוריהם מציצות פניו השחומים של חמדי הסנדלר התימני.
מסתכל יצחקל בורשתן בחמדי התימני, המעמיד גופו כנגד עיניו, והנה ידו האחת אוחזת באתרוג בעל כרס זהוב ויפה והשנייה מושכת קלות בפיטם המושך אחריו קרס מסמר דק ורזה בלא ראש ובלא כרס.
