תגידו משהו
העולם מלא כוכבים
ואז מה אם אני פה
לבדי
והוא
הלך לאין ידיעה עלומה.
הייתי רוצה המון
וזה לא הכל
ולפעמים זה ההפך
וכשאלך כבר לא אשוב.
הייתי רוצה
ויכולת
זו ההשגה לבדה שתפסתי ללא מוצא.
הלכתי לכל כיוון אפשרי
גם אם מעט
וכעת
פה אני חושב.
ידיעה?
הכל מאוס
ואלך לבלי שוב.
וכשהתקווה מבצבצת, כן, שוב,
אני אי-שם
הולך וחוזר
עד שאשוב-
לאן שאשוב.
אלוקים
רק זה.
והמחשבות נגמרות באין סופיותן
גם כשכל רצוני זה לא לחשוב.
זה לא יגמר
אני אפילו לא יודע מה זה עולם
אבל שיהיה.
עד מחר
כבר נחשוב אחרת
וכשהכל ישתנה
אני אחזור להיות אני
והכוכבים שמעלי
ינצנצו עד אין סוף
כי גם לא תהיה אדמה.
אני רוצה
ורצון שכזה אין מי שיוכל לו.
אלוקים.
זה כל מה שבי.
אני אעשה
ואלך לאין סוף
עד שאגיע לסוף.
הייתי רוצה
וכעת אני פה.
אך זה לא הסוף
וגם לא ההתחלה.
אני מבינה
ואתם- כולכם
אולי חושבים
ואולי לא
וזה לא משנה.
אני כבר לא יודעת
וזה לא חשוב גם מחר.
אני רק רוצה
וזהו זה לא זה.
מחר
כשהכל ישתנה
אלך אל ארץ אחרת
ואהיה אני.
לעולמי עד
אחשוב על
מה שיהיה
וכעת-
אני רק רוצה.
אלוקים!
