בס"ד.
לפעמים, תורת ישראל מעבירה מסרים נורמטיים חשובים , כאילו אגב אורחא , תוך כריכתם בדבר חשוב אחר .
והנה, בטרם מנחית הקב"ה את מכת הבכורות על מצרים אומר הקב"ה למשה את הדברים הבאים:
" ויאמר ה' אל משה: עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן, ישלח אתכם מזה, כשלחו כלה, גרש יגרש אתכם מזה"
והשאלות הינם בעיקרם שלוש :
- מדוע הקב"ה, צריך היה ודווקא בשלב זה של טרם מכת בכורות להזקק לדימוי של גירוש פרעה מכאן וגירוש כלה מיכאן.
- למה דווקא : "גירוש כלה" ולא "גירוש אישה .
- מדוע, בפסוק זה המצוטט, חוזר הביטוי : "אתכם מזה" - פעמיים.
אלא שכנראה, רצה הקב"ה להעביר מסר חשוב ביותר בעיניני הגירושין , שהם אושיית יסוד הכרוכה בכל גאולה גם עתידית. וכי טמון בהם פוטנציאל מעכב ומחבל בכל גאולה עתידית.
ענינים אלה, על אף שנדמה אחרת , הם למעשה אספקלריה לכך שאנו אכן בשלים וראויים לגאולה.
זו הסיבה של כפילות הביטוי : "אתכם מזה". אנו בחזקת "אתכם" נגזרים לשבט או לחסד : "מזה".
זו גם הסיבה כי הביטוי הראשון : "כי ישלח אתכם מזה" מתיחס למימד העכשווי של פרעה והביטוי השני : "גרש יגרש אתכם מזה " מתיחס גם למימד העתידי בהתיחס לחשיבותם התקינה של "גירושין". לענין זה, בגלל הכפילות של הביטוי : "גרש יגרש", הרי שהצפייה מאתנו לבודד ובמיוחד לימינו אלה את הנורמה שבכתוב לאמור :
" ... כשלחו כלה גרש יגרש".
לאמור :ציווי כפול לאיש, שלא יענה אישה ואם מתקיימים עילות הגירושין, שחלילה לא ישהה אותם ויגרום לעינוי דין .
ולא עוד, שהביטוי הכפול כאמור "גרש יגרש", מכוון גם לכך שה"גרש" הראשון מכוון דווקא לבית הדין, שלא יתמהמה גם הוא, מלהוציא פסק דין מידי [ כגירוש כלה] לגירושין. על מנת שהאיש : "יגרש" . ורק אם כך פועלים מתקיים ההמשך: "אתכם מזה", כתוצאה מכך אתם נגאלים גם בגאולה העתידית.
ועתה לעיקר, מדוע דווקא : "כלה" ולא : "אישה".
אלא, שביקש גם הקב"ה להזהיר אותנו, כשמדובר בגירושין המתחייבים על פי דין.
אוי לנו, אם נשנה בין "אישה" ל "כלה". כשם שכלה כשמתברר כי היה מקח טעות ממהרים ומזדרזים, לפרק את החבילה,
כך גם לגבי גירוש אישה.
ועתה צא וראה: לאן התדרדרנו.
ההלכה שהתגבשה לענין זה, בלשון המעטה, לא מביאה לתוצאת הכתוב לאמור :
"כשלחו כלה גרש יגרש"
גם התוצאה הנוראה של מחד חילול שם שמיים נורא בהליכי גירושין "אין סופיים" ומאידך פריצות שנגרמת מכך ששנים של הליכים גורמים לפריצות של עריות, לא מזעזע את אמות הסיפים ולא מעורר אף אחד..
כל זה ,מוסיף גם הוא, את אבן הנגף שלו בקירטוע גלגלי הגאולה ואפילו מבלי שנחוש בכך ונקשר בין הדברים.
. אם לא נמהר להתעשת ולהבין, כי נושא זה הוא מאושיות הוויתינו וכי גם בו, תלויה לא מעט: גאולתינו , נמשיך להתדרדר מדחי אל דחי .
תורת ישראל מרצדת מול עינינו, בהוראה מפורשת לאמור : כל נישואין שעלו על שרטון ומתקיימים בהם עילות גירושין כדין, כי אז,
מצוותה של התורה הינה :
"כשלחו כלה גרש יגרש"
שהאיש ימהר לגרש, כאילו לכתחילה אשתו "כלה" היא שהתברר כי המקח מקח טעות היה.
