. סנגוריה "ספרותית" יפה
 
הסנגוריה הנפלאה והמלהיבה שבה עטפו הפרשנים במשך הדורות את אהרון לענין חטא העגל, דומה שאיננה עומדת במבחן פשוטם של הכתובים .
פעמים שדימיתי כי איפהשהו אהרון רוצה היה שתאמר אותה האמת האפשרית המשתמעת ללא כחל וללא סרק מפשוטם של הכתובים והגם שהיא קשה קשה מאד.
בחטא העגל אהרון מעד מעידה גדולה ללא כל נסיבות מקילות.
לכן גם בפרשתינו מטיח בו משה שני דברים קשים : "הבאת על העם חטאה גדולה" וכן "פרעת את העם לשימצה".
ובספר דברים המעגל הנורא נסגר בכך שאומר משה "ה´ התאנף באהרון להשמידו והוסיף אף את המילה "מאד" כאילו להבדיל בין חרון האף של ה´ על העם שהיה רגיל, לבין זה על אהרון שהיה : "מאד".
הנה כי כן הקב"ה כעס על אהרון כל כך ויותר מהעם וביקש להשמידו .
אם כך למה זה.
נשוב לפרשתינו.
העם כולו לא חיפש מנהיג שיחליף את משה - כמשה. אלא חיפש אלוהים [אלוהות מופשטת ונעלמת לא היתה עדיין בגדר תפישתו].
ובנסיבות אלה אהרון לא היה לו לשתף עימם פעולה בכלום. היה לו לומר להם - אין עוד מלבדו.
ואם איש אתם מחפשים, שילך לפניכם . כי אז הנני, או כל מי אחר שתחפצו למנותו .
אם היה עומד על כך כצפוי הרבה מהעם הדומם וכל שבט לוי היה לצידו
וגם אם היה נשפך דם היה זה הרבה פחות ממשנשפך לבסוף
ההצטדקות של אהרון :"אתה ידעת את העם כי ברע הוא" " לדעתי החריפה יותר את המצב.. שהרי כשהעם קרא אל עבר העגל אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים " נאמר על אהרון "וירא אהרון ויבן מזבח לפניו " זה הוא פרק נוסף, איום נורא ומיותר והגם שחשב שהקריאה חג לה´ מחר "מתקנת במשהוא את התנהגותו האמורה .
למה היה לו להוסיף גם לבנות מזבח לפני העגל .
כשהתמונה כאמור בהירה אפשר להתחיל ולגבש סנגוריה אחרת אמיתית וריאלית על אהרון והיא קיימת ואף איכותית יותר ......

חות ראשונים חייבים היו להשבר
 
שהרי מעשה אלוקים היו וככאלה הכתב שבהם היה נוקב חרות מסוף העולם ועד סופו ומשני העברים .
ולכן ככאלה מידת הדין האלוקית שבהם לא היה בה שום גמישות. שום פשרה ושום ויתור ואם לא היו הם נשברים היו מכלים את הכל. ולא מאפשרים התחלה חדשה.
לכן ניפצם משה גם במחיר של ריק זמני אותו ריק גם ששיקף את המציאות המרה של מחד הפרת הדיבר : "אהכי ה´". אך גם מאידך לעשות מעשה ולהגיב בהתאם גם במחיר הפרת הדיבר המקביל לו - בהרג המוני .
לוחות שניים כבר היו יותר מרוככים שהם בבחינת : "פסול לך" כלומר גם מותאמים לפסול שבך לערוותכם כמי שלעיתים ממרים ומפרים ואשר על כן ככאלה ניתנו הם בצוותא חדה עם שלוש עשרה המידות - במידת הרחמים.

סקירה מקיפה ומשובחת - משהו על הטראומה...
משה אהרון, נוה עמל הרצליה (18/02/11)
טראומת חטא העגל ,עדיין לא יצאנו ממנה מהטעם הפשוט כי כל הנרטיב תפס ניואנסים פייסניים ושגויים. לאורך ההסטוריה ניסינו לקושש כל מיני הצטדקויות ולטאטא את האשמה על עבר אגפים שוליים כביכול, כמו ה"ערב רב" .
וכך עוד בימים נאורים שכאלה תמצא שפע של דרושים, שבמקום להשים את האצבע על האשמה לאמיתה, הופכים את העם ל"דור דיעה" עם מטען פילוסופי ונורמטיבי שכלל לא היה בו.
אחיי , חטא העגל היה פשוט במהותו .
עם ישראל כעם עבדים פרימיטיבי שהוויה ספוג ראשו ככולו בהוויה אלילית פיזית, התקשה מאד לקבל את התפנית בחייו לעמוד אל מול אלוקות מופשטת המעורטלת מכל ממשות פיזית.
כשמשה היה "קיים" בסביבתם, מלא הוא את הצורך כאילו לחפות על חוסר התפישה וחוסר ההשלמה האמוני. ונאחזו בו כחלק הפיזי ה"מחפה" של אותה האלוקות המופשטת והנעלמת .
לכן משמשה גם הוא הפך "נעלם"
מבחינתם נעלם הכל.
והרבותא שהתורה רוצה להדגיש כי גם מעמד ההוד של הר סיני זה מכבר לא הצליח לחרוט בהם רישום ממשי אחר מנטיתם הפרימיטיבית להאחז ב"אלוקות" פיזית ממשית.
לכן ביקשו במפורש אלוקים אחר, כפי שהיו רגילים אליו שניתן לממש אותו לרקוד מולו לאכול אתו וכביכול לשמוח שמחה "אמיתית".
לכן חטא העגל גרם לשבירת הלוחות הראשונים כי מעמד הר סיני רישומו נגוז והתמוסס והיה כלא היה.
לכן גם משה מאשים את אהרון כי "פרע" את העם כאילו החזיר אותו לתקופת פרעה במצרים, תוך מחיקה כליל של כל הסדרים החדשים.
ולא הותיר בו למעשה כל שביב מ"הסדר" האלוקי החדש.
ולכן גם אותו האכט הסמלי של משה שהוא טוחן עד דק את האלוהים הפיזי ומוהל אותו במים ומשקה את העם כאילו לעשות להם הפוך על הפוך לא עיקלתם אלוקות מופשטת בחרתם באשליה פיזית, אדרבא תלכו עם זה עד הסוף: תשתו ותאכלו אותה גם פיזית
אחיי, כל עוד לא נטיב להיישיר מבט נכון וראוי לדברים כהווייתם כי אז גם בנו עדין נדבק משהו נורא מאותו החטא...
תודה על ההזדמנות והזכות לומר את הדברים
ושבת שלום
 ה"עדי" והר "חורב"
 
.
אם אמרנו כי בחטא העגל כאילו הר סיני התמוסס ונגוז כי אז הפך הוא להר "חורב" לסתם הר "יבש" וחרב.
ולכן גם העם נדרש להשיב את אותה ההקרנה של הנצח : "עדי", מאותו ההר שלא קיים . אותו ה"עדי" . אותה האנרגיה של "עדי עד"....

 לעשות את השבת - בעיקר בעשייה חברתית
 
בביטוי "לעשות את השבת", השווה הקב"ה היקף ועומק העשיה הפיזית בחול בבחינת : "אשר ברא לעשות" לעשייה הרוחנית והחברתית של השבת : "בבחינת :
"לעשות את בשבת".
ושימו לב מבחינה תחברית הציווי של "לשמור את השבת מכוון דווקא לעשייה החיובית כאמור ולא כל כך לאותם האיסורים.
את האתגר הרוחני חברתי של השבת עוד לא בתחלנו : "לגרד".....
 כיוון כללי: חשבתם פעם שהציווי : "לעשות את השבת" זה כפשוטו לעשות שבת ועונג שבת למישהו אחר - לזולת

כשעם ישראל כולו חטא בחטא העגל [ולא רק האפסיים שבו], שמעו משה ויהושע קול ענות".
שמעו כיצד השכינה מתייסרת ומתענה.
כיצד הדיבר "אנכי" מתנפץ כלא היה ,
לפיכך שיבר משה מיד את הלוחות,
לסמן ולסמל את הנורא מכל.
כאילו מעמד ההוד של סיני היה כלא היה.
לפיכך גם הר חורב" הפך הר יבש ונחרב.
ולפיכך אותו ה"עדי".
אותה קרינת נצח של הילה אלוקית, שמכונה: "עדי" [מלשון עד ועדי עד] שזכו לה בני ישראל במעמד הר סיני
נלקחה מהם חזרה........
כך הלאה והלאה:
ומדוע למעשה חטאו בעגל? ....
ומדוע אהרון ביקש ה´ להשמידו ואפילו בכעס יותר גדול מהם.? .....
ומדוע עד היום לא הזדככנו מחטא זה? ......
ועוד...

חטא העגל למעשה חשף תמונה מסויימת שהיתה חייבת להחשף במוקדם או במאוחר. מטרתו של מעמד הר סיני היה לחולל מפנה כביר בנפשם, בכך שלא ירק ישמעו את הקולות של אל "נעלם" שהוא מלך העולם. אלא גם יראו אותם . במילים אחרות לחולל את אותו המפנה,הפלא שיהא להם הכושר לזנוח את נטייתם להאחז באלוהות פיזית מוחשית ויעלו לאותה המדרגה הרוחנית המאפשרת לאדם להתעלות ולהכיר ולהאמין באלוהות מופשטת הנעלמת מהעין ומשאר חושים.
מסתבר שכל אמונתם היתה על בלימה במובן זה שמשה עצמו כישות פיזית סמל בעבורם את אותו מדיום חסר באלוקות המופשטת של השכינה. והנה כשמשה נעלם למעשה קרסה כל אמונתם וביקשו הם לשוב מיד למוכר להם זה מכבר אלילות פיזית ומוחשית
הנה כי כן,מסתבר כי "הניתו" [מעמד סיני] לא הצליח.
כל הדרמה במידה מסויימת היתה לשוא ולכן גם החזירו לבסוף "כלים" ו"ציוד".
משה שבר הלוחות והעם התערטל מאותה קרינת נצח של "עדי" - עד ה´ סמל המוכיח כי העונד אותו היה עד להתגלות אלוקית

לפיכך משקיבל משה לוחות שניים כל אותה הקרינה שנגוזה מהעם שבה והתמקדה אך בפניו שלו
שמשיחת חוטר מבן ישי, הנה משיחת "קודש קודשים. [דניאל ט´]
מתוך כך לא רק שאין הוא בבחינת "זר" אלא נזר ולא סתם "אדם" שבפסוק. ולא עוד שהוא אף גבוה יותר מכהן.
שהרי הכתוב לענין הכהן כאן, מכנה אותו שלוש פעמים אך : "קודש". וכאמור לפי עניות דעתי דניאל מרמז על משיחת המשיח כקודש קודשים.
לכן בענין משיחת שלמה מציין הכתוב "קרן שמן" להזכיר ההקשר : "וקרנו תרום בישועתך". ושגם כאמור, קרן השמן שלו מרוממת מזה של הכהן ואפילו כהן גדול.
 
כשדניאל מתאר היבט מסויים של קץ הימים ובהתיחסותו למשיח, נוקט הוא לכאורה ביחס אליו בלשון הבא : "ולמשוח קודש קדשים" [ דניאל ט´, כד´] .
ללמדך שיש משיחה שמביאה לתוצאה של "קודש קדשים".
והנה אכן בפרשתינו המשיחה בשמן המשחה, גרמה דווקא לכלי המשכן להשתכלל לדרגה של : "קודש קדשים" ואילו למשיחת הכהנים לא....
אינני בטוח, שההקשים אלו, צריכים להוביל בהיכרח. למסקנתי הבאה והיא:
שבהיות שהתורה שוב ושוב מדגישה כי דרגת הקדושה של שמן המשחה הינו אך : "קודש" [לא פעמיים, לא שלוש ויותר] לעומת זאת בהמשך הקטורת כן כונתה : "קודש קדשים [בהמשך פסוק לו´]
ומשיח ה´ הינו לכאורה בחזקת "קודש קדשים" כאמור.
אזי וודאי שהוא איננו בבחינת "זר"
ל"שמן המשחה"
שהרי כאמור הוא גם "נזר".

ספר שמות מכונה:
ה"ספר השני", הררכית, פשוט משני לראשון. והראשון אינו ראשון כי הוא "ראשית".
הוא בסיס הפיראמידה גם במישור הערכי הנורמטיבי.[לא רק במובן הקיומי הפיזי]
משל מעגל גדול ובתוכו מעגל קטן יותר - אומנם במרכז, כבריח תיכון המניף ומסובב את הכל.
ובאותו האופן ובחפיפה רעיונית מושלמת. המשכן היה אפיזודה חולפת זמנית ["אוהל מועד"]. אנטימיות חד פעמית של עם ישראל, שנצרכה לשעתה ואשר אכן על פי מהותה כאמור יצחק מתאים יותר,לסמל אותה.
והמקדש בארץ נושבת במרומי ההר שנכון בראש ההרים, שואף במהותו האיסטרטגית ה"בראשיתית", לכל באי עולם, כאברהם אב המון גויים.
הנה כי כן, הכל זרם מבראשית והכל ישוב כסגירת המעגל ובשלימות של מעגל - לבראשית.

 
 
.