לילות לבנים,דרור יקרא
עם עלות השחר אותה הכרה
בלעדינו אין עולם ולעולם עולם נעלם
פרי שירתי כתפוח מהעץ,
מחכה ליפול בזמנו החופשי על ראשו של הקורא
כמו הברקה ,להצית את דימיונם של רבים
על המוכר והישן שקיים עידנים
ובבוא זיקנתי,ישבתי וקראתי את שירי, הורשתי חלקם לילדי
אך תמיד היה חסר בהם החן
של עלומי שנעלמו להן
קסם
ואהבה שלאשתי נועדו
כתבתי לבדי
השירים נערמו
ואין לי זיכרון אחד של שיר
שמצא את ליבו של הקורא
תפס אותו ברגע יפה
אנא התאמצו לגשר על חולשותי
ולבכות איתי בשיר קבורתי
כי סיימתי לכתוב את אשר על ליבי
