פרשת : שלח
פרשת שלח גדושה בנושאים רבים , אך היא פותחת דווקא בסיפור המרגלים וכך כתוב בלשון התורה:" וידבר ה' אל משה לאמור: שלח – לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר - - אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו אותם משה ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים ראשי בני – ישראל המה:"
שואל רש"י , מדוע התורה פותחת דווקא בסיפור המרגלים? על כך הוא עונה: המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה , כלומר הם עסקו בחטא נורא והוא- לשון הרע על ארץ ישראל , וכך אמרו:"אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות וגם ילידי הענק ראינו שם..." – פירוש הדברים שיש שם ילידי ענק,
הערים בצורות מסביב [ פרק י"ג/ כ"ח], רש"י מדגיש כי המרגלים מופיעים בתחילת הפרק, לפי שלא למדו מוסר מהמקרה של מרים בסוף הפרשה הקודמת – [בהעלותך] – שם מסופר כי מרים דיברה לשון הרע על אשת משה – אחיה ונענשה בצרעת, מסיבה זו נסמכה פרשה זו לפרשת וישלח.
גם דוד המלך מדבר בספר תהילים על איסור לשון הרע [פרק ל"ד/י"ג]:"מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה." = פירושו: מי האיש המעוניין בחיים אמיתיים וטובים? ישמור את לשונו מלדבר דברי שקר ,לשון הרע ודברים רעים.
עניין חטא לשון הרע בדרך כלל מתחיל בעין רעה, כאשר אדם מסתכל על כל דבר בעין רעה , כביכול הוא חושב שכל מה שיש לו - זה מגיע לו וזה מובן מאליו ואם הדבר אינו תואם את צפיותיו – הוא כועס.
מכאן מתחילה ההידרדרות המוסרית הוא מתחיל להתלונן ומגיע לעסוק בלשון הרע.
במסכת אבות כתוב:"עברה גוררת עברה ומצווה גוררת מצווה." דבר חשוב נוסף שמופיע שם:"כל מי
שיש בידו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו... עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה."
[מסכת אבות פרק חמישי י"ט]
אנחנו מבחינים כי בתוך שנים עשר האנשים שהלכו לתור את הארץ, היו שני אנשים –צדיקים מאד והם: כלב בן יפונה ויהושע בן-נון. הם ראו רק טוב – הייתה להם עין טובה כמו שנאמר:"ויהס כלב את העם ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה."[פרק י"ג / ל]
בהמשך כתוב:" ויהושע בן – נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו אל כל עדת
בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה – טובה הארץ מאד מאוד..." [י,ד / ו]
אחר כך אנו רואים כי הם מקבלים שכר,ה' אומר:" ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עימו וימלא אחרי והביאותיו אל – הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה:" [פרק י"ד /כ"ד] ואילו על יתר העם נאמר:" ותשא כל העדה ויתנו קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה.... ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם
כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים, או במדבר..." [פרק י"ד /א']
ולפני זה הם אמרו:" לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ויוציאו דיבת הארץ....ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר – ראינו בתוכה – אנשי מידות ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן – הנפילים ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם:" [פרק י"ג /ל"א – ל"ג]
לסיכום ניתן ללמוד מפרשת המרגלים לפחות שלושה דברים חשובים: א] יראת שמים,אדם שיש לו יראת שמים הוא מודה לאלוקים על כל הטוב שיש לו ואינו מתלונן!
ב] עין טובה – אדם שמסתכל על כל דבר בעין טובה – באופן חיובי – הוא מעריך את כל הטוב שה' נתן לו, אין לו טענות כלפי הקב"ה.
ג] כוח התפילה, אדם שמתפלל , הקב"ה נותן לו בינה וכוח מיוחד להתנהג ב"רוח אחרת."
ההוכחה: על יהושע משה התפלל,שקרא - לו בשם יהושע ולפני כן שמו היה – הושע.
ואילו על כלב בן יפונה - מסופר שהלך לקברות צדיקים בחברון והתפלל שם בדרך כשהלכו לתור את הארץ.
