שאבת אותי בעינייך,

כמו שואב האבק שניקה את חדרי לבבי.

במערבולת סוחפת של רוח ויניקה

ממקורות החשמל שמחברים את נפשי,

אלייך.

חיוך אדמדם, מתוק כמו ארבע כוסות

של יין הבנה לשכל שמח

במטלית לחה של פסיפלורה ריחנית

השתוקקתי למגע חמים וטהור,

מצחצח.

שערך כעדר עזים, חד גדיא לתפארת,

גולש כמו מגב על רצפה מלוכלכת,

בסדקים וחורים של גופי הקודח,

מתמלא בניחוח, של טעם וריח,

לחיי, לחייך.

כמו מצה עשירה, מאכל אמונה,

מלא זכויות כרימון, בקופסה סגורה,

עת לפתוח, לפרוח, להגיש לשולחן,

בין שתי אחרות, להחביא אפיקומן,

אותך אבקש למתנה השנה.