עתה כשתמו עיתות הנדודים,
ורוח המזרח משכה אותי אליך
בלחישות רכות המדברות ל בית.
היא לחשה לי "שב בנוח, נוח,
והרגע מדרך ארוכה
אותה עד כה גמעת.
עיתות הנדודים נותרו מאחרוי,
הקמתי איתך בית-
ביחד
והוא כעין הסערה
פנינת שלוה, מרגוע לנפשנו
מדרך נדודים אותה הותרנו מאחור,
לכשמצאנו את שלוות נפשנו.
לאחת וליחידה
רננה.
תגובות