עתה כשתמו עיתות הנדודים,

ורוח המזרח משכה אותי אליך

בלחישות רכות המדברות ל בית.

היא לחשה לי "שב בנוח, נוח,

והרגע מדרך ארוכה

אותה עד כה גמעת.

 

עיתות הנדודים נותרו מאחרוי,

הקמתי איתך בית-

ביחד

והוא כעין הסערה

פנינת שלוה, מרגוע לנפשנו

מדרך נדודים אותה הותרנו מאחור,

לכשמצאנו את שלוות נפשנו.

 

                               לאחת וליחידה
                                               רננה.