נכנסתי לתלם חיים
חובות וזכויות
ריצות ,ציפיות
ואין פנאי לעסוק
בטעם הדרך,
מדוע ולמה ואיך.
העיסוק ביומיום
בצרכי החיים המובנים,
דורש תכנון, רצון
ואם יש מה למכור- אז צריך למצוא קונים.
ואמנם העיסוק הרשמי,
בטעם, משמעות וקניין רוחני,
אך גם הרוח לתבנית קובעה
והכל תלוי אופן מקום ושעה.
ואולי נכבלתי קשות
אל זכרונות הילדות,
והגיע העת והזמן להשלים?
התבגרות?
