הזיה קייצית

בתוך התכלת עד סוף הכחול,

לא מפחדים להיסחף, לא מפחדים לאהוב.

בין שורות דקלים לאלוהים,

רטובים עד תום אך רואים את הדמעות.

קיץ השתיקה לצחוק רועד,

שניים כאחד, ללא ספקות, ללא חרטות.

חיבוק ארוך מאוד,

אושר ללא מילים,

שלא יוכל להיכתב.

וחצי ירח מחייך, משקיף על הים,

מאיר על פיסת מים שזורת גלים.

נדמה שנוכל ללכת עליה ללא שום

רשת ביטחון,

לרוץ עד קצה האור ולא אכפת לי

ליפול בין השברים למים הקרים,

כל עוד ידך אוחזת חזק בידי,

כל עוד זאת לא הזיה קייצית.