בס"ד
בקרוב אשוב לשם
לעיר הקודש ים
מייחלת למוצא שפתי
כשלל היוצא עד בלי די
-
לקל אדון כל חי
(ולא רק בבכי ודמעה
גם בשמחה אולי)
ליבי שוב יהמה בחוזקה
לנוכח המראות תתפוגג המועקה.
זיכרונות ירצדו במוחי ,
יעלו נשכחות.
אסנת י
-
הכתיבה היא מבע לנפש פנימה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקחתי לתשומת ליבי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד DAV d שלום. כתיבת השיר נוצרה דווקא מתוך ה"רעש" = העדר השקט/ שיכול לנבוע מאין ספור סיבות כאלה ואחרות..(כמו נניח קול פנימי שזועק =המצפון לאחר ביצוע חטא כלשהו.) יש שתי קשתות המתחברות מקצוותיהן. האחת פתוחה למרחב, חשופה. והשנייה מתכנסת פנימה. החלק הראשוני של השיר הוא זה הפותח ב:כמות "קצת" =מעט שקט, מעין בקשה פשוטה לכאורה מבין כל "היש" המצוי..אולם הרצוי אינו קיים. השקט האמיתי לו מייחלת הכותבת (אני הקטנה)אינו נמצא לא בשגרת היום לא בעומקי הנפש פנימה וכו' ולימים מסתבר שאחרים שמצאו את השקט שלהם הסופי הוא דווקא בעולמות אחרים ובזמן אחר בעתיו של דין..בו גורלות נחרצים. תחילה-מצב נתון העדר שקט והכמיהה אליו אמצע-סערות המתחוללות בעקבות אי השקט והרצון להתמודד עימן נובע מנסיון למצוא מה מהות החסרון ? סוף-כביכול הפתרון מעין ידיעה שהשקט האמיתי הוא בעולם אחר עולם האמת בשעת מתן הדין על המעשים. מקווה שהפרטים האירו אור חדש. ואם עדיין ישנו ערפל, אתייחס בצורה ממוקדת למשפטים ספציפים או ממוקדים יותר. אך אלו מעיקר כוונת תוכן הכתוב. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה משובחת תיאורית צירוית היורדת עד לפרטים הקטנים המצטיירים בראשו של הקורא נהנתי לקרוא וביחוד שזה שייך רק לך בצורה פנימית ועמוקה שאפילו אם אנו הקוראים נחשוב שידוע או מתגלה דבר מה נדע כי לא הבנו מאומה.. "אך מתחת לפרצוּף המחייך כמוּבךְ אני אבין שלא הבנתם מאוּם. כי רק אני יודעת יותר מכֹּל, את סודות אהבותיה בפרי המכחוֹל".. אסנת [ליצירה]
- [ליצירה] לא לפחד פירושו להעיז, ליצור להיות..מה שאינך יכול בעתות פחד. לחוש את מה שניתן בהעדר הפחד או שאר רגשות אחרים שמונעים. [ליצירה]
- [ליצירה] חזקי ישר כחך על פרק מופלא נוסף בסדרה שוב קראתי בשקיקה ונהנתי. גרשון ורדף הערה קטנה בעניין תגובתיכם: כמדומני שיש אנשים שניחנו ביכולת הבעת רגשות שעלולה לבוא לידי ביטוי בתוצאות שונות כגון עניין הדמעות יכולת שהיא אומנם שכיחה אצל המין הזכרי אך בהחלט אנושית ומציאותית ולא כזו תלושה מן המציאות. אגב אני אישית זכיתי להכיר אדם כזה שדמע לא פעם אחת במצבים שונים בחיים אינטלגנציה רגשית גבוהה בה הוא ניחן וגם רצון לבטא כאב או אמפתיה כצורך הזדהות עם המצב.. *נקודת אור נוספת המופנת לכותב(חזקי) היא : עניין האיקו הגבוה מוזכר בהקשר הזה בעניין הפרשה "ולהורות נתן בלבו" (שמות ל"ה ל"ד) שמעירים על כך חכמי ישראל שבפרשת:"ויקהל" כתוב ולהורות נתן בלבו"-שאם חנן הקב"ה את האדם בחכמה ובדעת אל יחזיק זאת לעצמו בלבד אלא יקיים על פי הכתוב :"ולהורות את בנ"י.." שיפיץ האדם (או לפחות ישתדל..) את מעיינות התורה והחכמה, שנתברך בהם ,ברשות הרבים ויביא בכך תועלת לכלל ישראל. וכבר מובטחים אנו מפי חכמינו הקדמונים שהלומד על מנת ללמד מספקים בידו ללמוד וללמד(אבות) שנזכה בע"ה. לכל מה שנראה בעינינו כחסרון הוא בהכרח כהוא זה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב בפשטות -מזדהה עם התוכן, שתזכה גם לכתוב שירי תקווה רוגע ושלווה שיעלמו שירי האכזבות ואותן יחליפו שירי אהבות מתוקות , רכות , חביבות. של אהבה אחת ולא מני רבות שלא יעופפו אי שם ברחובות ויוקדשו לאחת שתרבה אהדות לאותן מילים זוהרות ככתיבתך הזורחת באור יקרות.. נהנתי לקרוא אסנת [ליצירה]
- [ליצירה] נני היקרה:) עניות דעתי הדלה זה מה שמייחד את היצירה שניתן להסב את תוכנה להרבה הקשרים שונים. אך מראש מקדם כוונתי הייתה בעיקר לעבודת הבורא.ולעבודת ה':) [ליצירה]
- [ליצירה] אחת היקרה!!! את יודעת איזה זיק של רגש עוררת אצלי בלב עכשיו? ראשית, עוררת רגש עמום שמתעורר לו תמיד שמוזכר המקום בדרך זו או אחרת. תיאור המצב שכה מתחבר לכל נפש יהודית.. כתבת בפשטות ואמת.תודה נהנתי. שנית, הזכרת לי לממש לפני מספר חודשים כתבתי משהו אל מול החומות..(זו ההקדמה אני מתלבטת אם לפרסמה או לא..) אסנת [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שמייד בתום קריאת השיר ,הרגשתי שניתן לבצע את ההשלכה שהדימויים הללו: "התעלמתי מעקיצות ומכות" צבעתי בירוק..שוממה". וכו' יתאימו גם לחיי המציאות בכל תחום אחר, שניכרת בו מידת השקעה אשר בסוף תוצריה קוצרים את הפירות .. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת יקרה. כמה יפה שבעיני כל ברייה הכל נראה שונה מנקודות מבט אחרות, מדהים שסיווגת את היצירה לתפילה, ואני שייכתי אותה לקטע. אולי כי במסווה נפשי ברור לי מאליו שזו מעין תפילה חרישית כזו שאיש אינו שומע. אבל דווקא יש מקום להשמיע. לו יהי ויזרח האור. [ליצירה]
