כאב מהיר,
הסכין הבזיקה
הדם שנטף והאצבע הפצועה,
שנשלחו באופן מידי לפי.
כאן חל שינוי עמוק בתוכי,
טעמתי את דמי ,טעם שקשה לתארו
טעם של דם- טעם החיים.
גל של אופוריה הכה בי.
ונזכרתי שפעם גם לא בושתי
שפעם קיבלתי דמים של קדושים
ודמים של חוטאים כאחד
כח עצום לחיים ומוות .לשתות את הנקטר.
לחיות את העבר. ולצוד את מהות החיים.
לשתות לשוכרה אך דם של בני, ילדי, מתוך אהבה
ובלי רחמים מצאתי לי עוד פנים
של שד שאוהב את המוות והחיים כאחד
מקריב את עצמו בשביל עצמו
לשתות להתלהט ולרקוד.
עם המוות של עצמי ניעורתי מחלומותי
ראיתי אותי ואת מעשי הסתכלתי סביבי
ואף אחד לא שפטני
ובסתר ליבי ידעתי מיהו האלמוות.
לא ביקשתי נוכחותך עוד פעם, היות וחשבתי שאתה רק טוב אל כל ברואיך
ושולט בכל יצריך
אך אתה גדול יותר ממני ושופט אתה לעצמך
אתה חכם וזקן ,ויותר הכל
מנער בן 20 שמצלחת אימו ממשיך לאכול,
ולא פחדת למות בשביל אף אחד
לחיות לצידו להנות מערכו ולסבול איתו
לדחוף את נישמתו אל תוך מבחן החיים
להמשיך ולהתחבט מה יעלה בגורלי
וכבר הסוף ידוע
והבורות נופצה
והרי תמיד ידעתי
שאתה הוא אתה
גדול הגדולים
משמיד ההמונים
מעורר היראה
ללא הפחד במותך
ואוהב אהבה
לחיים
שאין כמותה
שותה הדמים
שקנה חכמים
שיצר נחשים
ששכב עם נשים
שהאמין ומאמין
בערך החיים
שותים דם
לחיינו
קדושה
לזכרו של איש אהוב שמת וחזר לחיים
שנתן נחמה לכולנו לחיות בבורות חלקית מלאת שמחה
ואוהב אותנו כמו את ילדיו האהובים שבאהובים
לכבד ולכבד ולכבד את אבינו כל היכול
לשמחו אם אפשר כי בארצו שלו
ישנו כאב כבד מנשוא
שעלינו המשוררים
להפיגו
בום
.
