ילד,
כל כך הרבה זמן שלא שמעתי ממך. שלא חשבתי עליך.
כל התקופה האחרונה היתה ממש קשה בשבילי
לא לדעת איפה אתה, מה איתך, עם מי אתה,
מה החלטת בסוף עם כל ההחלטות הגדולות שלך
ולדעת שאני כבר לא חלק מהם. כבר לא חלק ממך.
הלוואי והייתי יכולה להשיב את הזמן אחורה ולתקן את הכל.
אתה חסר לי בצורה שאי אפשר להסביר
ממש כאילו לקחו חלק ממני- וזאת לא קלישאה
ואני מנסה להדחיק, מנסה להתעלם, מנסה להתרחק מכל מה שמזכיר לי אותך...
וזה קשה. וואי כמה זה קשה.
אבל עובדים על זה כי אין ברירה אחרת ולאט לאט אני משלימה עם זה...
מתחילה להבין שהדבר הכי טוב שקרה לי בחיים נעלם לי
אז איך?
איך זה תמיד שאני כבר חושבת שאני מצליחה
בא משהו שמפרק לי את כל החומות?
כאילו מישהו שם למעלה מכריח אותי לראות אותך או לשמוע עלייך
בדיוק ברגעים שאני מרגישה שהכאב מתפוגג לו אט אט..
כאילו מנסה להגיד לי שאסור לי לשכוח אותך
שאסור לי להמשיך הלאה.....................
אבל אני יודעת שאתה תסלח לי. שאתה תרצה שיהיה לי טוב.
תגובות