בס"ד.
בידוע, שאין לך דבר, שאינו רמוז במקרא.
ואף אין לך פסוק בספר דברים- משנה תורה, שאין בו כדי להוסיף ולשנות - תרתי משמע.
שהרי לא בכדי פתח משה את נאום הסיכום האחרון שלו בפתיח הפנטסטי והמהמם לאמור : "הואיל משה באר את ספר התורה הזאת" לאמור: כל שיבוא בהמשך ,אינו סתם חזרה על עקרים של תורה, אלא "בריאות" חדשות שיש בהם, ממין הערך המוסף, שעמך ישראל, זקוקים לו דווקא בארץ ישראל .
אבל משה גם ביקש, להורות ולסמן במילים הנ"ל, לכל רועה, שבכל דור ודור, שהוא כמשה בדורו. כי גם עליו מוטלת החובה לאזור אומץ וכוחות : "להואיל" :לאזור אייל : "לבאר" :כלומר הוא מצווה להוסיף ולבאר את דברי התורה ואפילו עד כדי בריאה חדשה לכאורה, או להאיר באחד משבעים פנים אותו האור שדורו צריך ונזקק לו.
והנה ,בפרשת השבוע : "עקב" ,מובדלת ארץ ישראל מכל הארצות גם בכך שהיא אך למטר השמים תשתה.
ואין "מטר" אלא במשמעות כפולה: גם גשם משמים, וגם "גשם" הפוך מהארץ בבחינת מימוש והתגשמות של יעוד - מטרה
והנה אם עם ישראל מקיים את תכלית ישיבתו בארץ, מגשים את מטרת יעודו יזכה גם הוא להגשמת שמים בבחינת: גשם מול גשם מטר כנגד מטרה.
אבל רעיון זה, עקבי הוא ,והוא שוב נרמז גם במילה הטרויאלית לכאורה : "תשתה" :בבחינת שוב שתיה של מים כנגד מימוש תשתיתו של עולם ותשתיתה של תורה, כמו : "אבן השתיה".
אבל תורת ישראל איננה מסתפקת אך בכך
מיד בסמוך וכרעיון משלים, מוסיף הכתוב לאמור :
" ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד. עיני ה' אלוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"
דורש אותה תמיד גם בבחינת מדרש של אספקלריה והיא כמסך שדרכו נשקפת דרישתו ודרשתו של הקב"ה .
מתי מערכת גומלין חזותית שכזו מתרחשת : "מרשית השנה ועד אחרית שנה". דהיינו :מירושת ארץ ישראל של אז ביציאת מצרים, המכונה ב"הא" הידעה : "השנה" כלומר החזרה לארץ הידועה ההיא שעל הפרק ועד : "לאחרית שנה" כלומר לירושת הארץ האחרונה, הנוכחית, שהיא בגאולת הקץ .
אם כן, מה למדנו כאן ,ראשית כי בכך שהתורה כתבה "רשית", בלי "אלף" היא ביקשה לרמז על "ירושה", שמופיעה במקרא קודם לכן אין ספור פעמים. ושנית ביקשה לרמז כי במיוחד בירושת הארץ, עיניו האין סופיות של הקב"ה בוחנו אותנו בהשגחה צמודה ביותר על כל צעד ושעל שלנו. ושלישית תגובת הקב"העל מחדלנו תשתקף בה בארץ ישראל גופה..
אם כן אין נוקפים אצבע מלמטה אם אין מכריזים מלמעלה.
בדרכים ניסיות ניתנו לנו במלחמת ששת הימים, חבלי ארץ נוספים על מנת שנירש אותם בצדקה ובמשפט ושיתברכו בנו כל גויי הארץ. על מנת שביחס ישר ניתן גם את התמורה החברתית ["צדקה"] בבניית חברת מופת שתשמש מודל ואור לגויים ואנו הלכנו והתדרדרנו אחורנית. כשלנו: בזבנו את האשראי - לא סיפקנו הסחורה.
ראו כמה עניים יש בנו. כמה ילדים רעבים. קשישים המחלקים את המעט בין הפת לתרופה. פליטי שואה הגוועים בחרפה.
אנו מבקשים להיות ככל הגויים, מקדשים דוקטרינות של תחרות והישגיות כאילו עוד ארץ מתפתחת, חסר לו לעולם. בגדנו ביעודנו שכחנו את מטרות היסוד שביסוד הברית בין ה' לאברהם ולארץ.
וכך הגענו לכלל ,שלא רק אין מים בבחינת "מטר" החסר ,באין כאמור: מטרה. אלא אנו הולכים ומאבדים אט אט גם את "הירושה". לפי שעה גוש קטיף נלקח מאיתנו ואם לא נתעשת ומהרה כך גם יהודה והשומרון והגולן
ב"טנגו" הזה של ירושת הארץ הוא פשוט ביותר, אם לא ניתן תמורה ב"צדקה", לא נקבל "ארץ" במשפט .
וכאמור גם אשר ניתן לנו כמקדמה , ילך אט אט וישמט מאיתנו אם לא נמהר להתמקד בחלקנו במשוואה או ב"ריקוד": בניית חברה למופת שגם גאולת העולם תלויה בה.
העולם בתת המודע ,ימשיך להתעלל בנו, עד אשר יזכה לקבל מאיתנו את זו המתנה. את האור שאנו חייבים לגויים.
אהרון משה
