זו שעת רצון
אני בטוחה (בךָ) ש
עוד קצת ו
יגלוש הרגש מעל גדותיי.
בוא נשאר
נהיה עד קצה התחושה
משש איתי את היש
והקשב
אהבה.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאוד את הפיזמון, אבל הבתים מושכים למקום פחות מעמיק. "סוד קיומך"- ההתחלה רומזת למשהו אישי, הנה עוד רגע ונשמע מה ייחודה, אישיותה- אך ההמשך בורח למקום כללי :"משפחתך,נישואיך" שיכול להתאים לעוד רבות אחרות, ולכן לא ממצה לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ובקריאה שניה ושלישית, עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לקודמיי, כמה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!! (אהבתי את השורה: "כיהודי..נוטל עימו את השבת ואת השמע..") [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק? [ליצירה]
- [ליצירה] "קשקושים בזנבנו".. נהדר! הצלחת להשתמש במושגים ייחודיים, ועם זאת לא לפגום בזרימה של השיר [ליצירה]
- [ליצירה] אני--מודה. זה קו מצוין- מהורהר, מפתה לדמיין אותו, אבל שתי השורות האחרונות קצת הפריעו לי. דימוי קברים ומצבות הוא עוצמתי ומתנגש לרוגע שעולה מהשורות לפניו. [ליצירה]
- [ליצירה] מילים כאילו מסורבלות שמתנגנות מעצמן (פרדוקס המציאות ממש) נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] זה התחיל יפה וזורם ("אני חושב שכשמוזה בורחת לי, אני בטח נושם ממש הרבה מילים") אבל הסיום.. כאילו לא קשור להתחלה, כאילו נכתב בזמן אחר, בהלך רוח שונה. [ליצירה]
תגובות