זו שעת רצון
אני בטוחה (בךָ) ש
עוד קצת ו
יגלוש הרגש מעל גדותיי.
בוא נשאר
נהיה עד קצה התחושה
משש איתי את היש
והקשב
אהבה.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. זה בלגן נהדר שממש שאב אותי פנימה. [ליצירה]
- [ליצירה] "שבת עמים גם יחד" הוא מושג מחריד בעיני. העם היהודי לא נועד להתערב בשאר האומות, אין זה ייעודו. ורק לכשנבין אנחנו את הייחוד בנו, תתגלה בנו הסגולה ונביא גאולה לעולם (כן,גם לאומות, הזקוקות לנו שנהיה "עם לבדד ישכון"). תגיד התנשאות? גזענות? בהחלט. זה חלק מהיהדות. ואני לא מתנצלת על כך. (ובאותה הזדמנות- חפש מאמר בשם "גון לנון והיהודים" שהתפרסם בירחון "תכלת" לפני כמה שנים, רלוונטי להפליא). [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה..זה..בדיוק! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן..זקנים.. אוהבים לספר על העבר מפחד המחשבה על ה(הווה- שהוא- כבר)עתיד. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מסוג השירים המקומיים, הישראליים. [ליצירה]
- [ליצירה] <מחוייכת> חשבת על זה פעם שכל המילים החיוביות הן פשוטות? "נהדר, נפלא, משמח". ולא בכדי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מוכרחה להעיר משהו כללי על השימוש במטאפורות. להתחיל ולומר "לפעמים אתה כמו.." זה נהדר. להמשיך ב"כמו שחשבת על.." זה כבר מתחיל להמאיס את האנלוגיה, ולסיים ב:"אם היא ..ואם היא .." זה כבר ממש מוגזם! הקורא לא צריך שיאכילו אותו בכפית, וחזרה מוגזמת על האובייקט אליו את מנסה לדמות את הרעיון שלך (במקרה הזה-ציפורניים) הופכת את השיר לילדותי. איזכור אחד הוא בהחלט מספיק להחזיק את השיר כולו, ותמיד טוב לאתגר את הקורא- להשאיר לו מקום לחשיבה עצמאית. ועוד משהו קטנטן.. ההערה האחרונה נותנת את התחושה שאת מזלזלת בשיר ולא לגמרי עומדת מאחוריו או רואה אותו כאיכותי. אז למה לפרסם? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים כתמיד. [ליצירה]
תגובות