והחשיכה תעטוף את כולם. תינוקות בוכים וצוחקים ישתקו. לחינם. המוות המופשט יחבק את כולם, את העניים והעשירים והזכרים והנקבות והמזרחיים והמערביים והדרומיים והצפוניים, יאמצם לחיקו והם ישבעו בדממה. בחושך אליו פניהם תמיד מועדים יהיה מקום מלא לדממה, ואיש לא יוכל לדבר או לשמוע ולו חיכוך של בד. ואלו שחיו חיים חסרי משמעות ואלו שמאמינים שחיו חיים עם קצת משמעות או מלאי משמעות, ללא הבדל, יכרעו וימלמלו באילמות שקורעת את החושך וימצמצו ולא יוכלו לחוש את הדמעות שזולגות על לחייהם. המוות לא חנון לא אכזר הוא פשוט. אין הוראות מלמעלה אין דף הסברים וקיומו אלוהי כמו הזמן.

הוא חסר יישות ובכל זאת מחייך ויש לו טלפיים אבל החיוך פשוט ותמים. הוא לא טומן מלכודות, אתה פשוט נופל לתוך בורות שלא ניתן להאשים איש על חציבתם ומיקומם בדיוק במסלול שלך.

הצללים שלנו הולכים לפנינו והם ידעו לקיקת לשון מהירה מטעמה של הוודאות. ישנם כתרים לראשך וכשאתה לבסוף מתכופף הם ייפלו וישמיעו רעש דק וחד.

אתה מתפורר ואפילו לא יודע כי אין לך את היכולת להרגיש. הנוכחות של אחרים מתמוגגת מחשיבותה וכעת זה רק אתה וחוויתך והווייתך והנאתך.

אתה מורח שירים ודמעות וסיפורים רחוקים ומבטים ונוגע בקוצים ואפילו לזרזיפי הדם אין צבע. גם אל שחור או לבן. אתה תתפרק בסופו של דבר ולא לתוך מבחינה נקייה או אגם ריק ואוקיינוס ירוק- תכלכל ונוגה. בסופו של דבר החוויה שלך וההוויה שלך תיגמר. אתה סופר אצבעות כי המוח הקטן שלך לא מסוגל להאמין. כל אימת שלא תבין אינסוף ותבין סופם של אחרים, הרי שלא תוכל להבין את הסוף שלך ואת החותם שמוטבע לנצחיות. אתה מתעקש למצוא משמעות רק בשביל פרק זמן קצר. ואולי זה מה שיפה בך, למרות שאתה לא מבין, יש לך משמעות כאשר אתה חי. או על כל פנים, היא שם לרגעים אחדים.