כי פה אשאר.

מול השולחן האכול בחציו,

מול האור הקלוש מהמנורה הקטנה,

בצד ידידי נפש, נשמות אהובות.

כי פה אשאר,

ללא זמן וללא מקום,

ללא רגש בעל צורה וחומר

בגוף ממוסס מוקף נהרה.

כי פה אשאר,

עם החדר הקטן, הסגור.

עם השבת אזמן ואזמין את זמני,

עם עצמי - העצום והנעצם

לעלם ולעלמי עלמיא.