בדרכי אני הולך,

הולך אל דרך האמת

מתקדם בנתיבי הזיכרון והאמונה.

העולם נראה יפה

מבעד למשקפי התכלת

מבלי לחשוב איך ולמה ולאן.

אך כשמביטים ברור יותר,

ואך יותר עמוק,

בכאב הכי חודר של החיים,

הברור הופך לאין; והאמת - איני יודע

אם היא הישר או העקום של השלם?

אמונתי היא הדבר שאותי מחזיק,

שבה אני אוחז יותר מכל,

ואמונתי היא האמת, או כך אני חושב.

אך מה היא האמת? האם שחור משחור??