בעזרתך יתברך, ט"ו טבת התשס"ח

מעבר לכתפי נשמעת הצעקה המחוספסת, הי את! בואי הנה, תרדי  לרחוב, לאנשים הקטנים הצועדים להם לכל הכיוונים, הממהרים,

לאן את בורחת?

  ראשי מעבר לכתפי אל אותו קול שקורא,

רגליי הלאה ממשיכות, נסות,  איני רואה לאן.

לילה,אורות ניאון, תאורה מלאכותית,

שערי הרטוב שחור בלילה וחלק,

מעוטפת מעיל,

 מעטפת את ליבי הרועד מקור.

עוצמת את עיניי, אוחזת בעולמי האחר,

 אור כתום וחם,

 אנשים תנועתם איטית כל כך,

מחייכים כל כך,

 שלי כל כך...

והספירה לאחור החלה,

מסך חיי  הקודמים ירד

 ואני ממשיכה לי במנוסתי, כילד העוצם עיניו מראות, מלהראות.

לא קיים זמן.

עוד רגע הוא מגיע  ואפקח עיניי,

אביט על רגליי הנטועות ברחוב הומה אדם.

הלוואי אבי ותרפאני,

 תאספני מזוועות העולם הזה אל חיקך,

שחיקך לא יהפך, יתנכר בפני,

שלא תפקירני לאויב

שלא תיהפך לי לאויב...