אבן נבקעת במרכז גופי,
קול סדיקה עירום.
צעקה לא נשמעת, רגש שקט,
חרב עולמי וידום.

רגש בוער, תשוקה מתגברת,
ישתלט על מוחי הנגוע.
מחסור לעכשיו, חד-סטרי,
אך בכל זאת פועם געגוע.

מי לי חיפוי יספק,
על רגשותיי, על נפשי הפגועה?
כיצד עוד אוכל לחיות בעולם,
עם הרגשות הבוערים
אכזבה.