בסיעתא דשמיא

מבט אחרון אל השקיעה

.ונדמה שהנני גם שוקעת

.ושוקע מקומי ושוקע היותי

.עוזבת בית ומפלט כאחד

.מחכה לגשם שישטוף את הזכרונות שלא מרפים

.ולא מרפאים

,מותירה מאחור אדמה ספוגה געגוע

,אויר רדוף השראה

.שמיים פזורי עלטה

..ובוכה

.והזכרונות לא נשטפים רק נמלחים ונשרפים

והפחד מהבלתי ומהידוע

.ומהבלתי ידוע מחלחל

..ויודעת

המציאות כמו נבראת מחדש

.ללא חותם ללא נחתום

ואני מחדש אברא את עולמי

ואקבע את הנוף

..ואדאג שהשמש בו לא תשקע לעולם

   .אלוני שילה, קרני שומרון ב´ טבת