סכיזופרניה

אם הייתי יכול להיות בשני מקומות בו זמנית הייתי בוחר להיות איתה בשני המקומות גם יחד. 

אני זוכר את הלילה שבו נעורה אימי משנתה בגלל דפיקות חזקות בדלת .

הייתי אז בן חמש או שש לכול היותר .  קמתי גם אני משנתי והשתרכתי בשקט אחרי אמא שסדרה את החלוק  סאטן הלבן שנכרך סביב גופה ברישול . היא פתחה את הדלת ושם עמדו שני גברים חסונים במדים ועיטורי כתפיים זוהרים בכסף עם כנפיים.

היא אמרה שאבא לא בבית כי הניחה שאלו חבריו לחיל התעופה האווירית . והם עם מבט משונה בעיניים ביקשו להיכנס לכמה דקות . אמא ענתה בפיזור דעת שיכנסו בשקט כי אני ישן

היא לא ידעה שעמדתי ברווח שבין המטבח לסלון איפה שהיא הייתה מאפסנת את המגב, הדלי וחומרי הניקיון.עמדתי שם בפיג'מת הדובים ונזהרתי שלא להפיל דבר מהחפצים שסודרו סביבי.

האיש הגדול התיישב מול אמא והנער השני במדים עמד לצדו אוחז במסעד הכסא.  הוא דבר בקול רועד וסיפר לאמא שאבא נהרג הלילה בפעילות מבצעית של חיל האוויר ושהם באו לבשר לאמא אישית כי הם שמכירים היטב את אבא ידעו שכך היה רוצה.

אמא ישבה שם בשקט ולא אמרה דבר.  אני הייתי בהלם והתחלתי לבכות כמו שבכיתי לפני שנה שאמא סיפרה לי שסבא לא יוכל לחזור כי המלאכים לקחו אותו בעגלה הגדולה לגור בשמיים.

עכשיו הבנתי שאבא עבר לגור עם סבא ושניהם לא יוכלו לחזור אליי וזה היה לי קשה לחשוב שאין לי אותם יותר .  אבל אמא הייתה נראית כאילו גם חלק ממנה  הלך לשמיים כי היא הייתה מרוחקת מאוד וכבה לה האור בעיניים כמו שהחדר שלי היה נראה לאחר שהשכיבו אותי לישון .  ריק וחשוך .

להלוויה היא לבשה שמלה שחורה עם סיכת היהלומים שאבא קנה לה ביום ההולדת .  הייתה לה צורה של ורד והדמעות שנשרו לה מהעיניים השקו אותו הרבה ונראה לי שעכשיו הוא נבל מעודף מים .

אמא כבר לא חזרה להיות אותו דבר אחרי שאבא מת .

המעט שנותר ממנה נחצה לשניים ולפעמים הייתי שומע אותה מדברת אליו בקול בחדר השינה ולפעמים היא בכלל לא יצאה ממנו במשך שבועות שלמים .

השכנה שמחה, עם הסינר והדובי כמו בפיג'מה שלי אבל גדול, הייתה באה לטפל בי ובעיקר באמא שבלעה עכשיו כול מיני כדורים צבעוניים כמו בסוכריות  אם-אנד- אם  שאבא היה מביא לי מהדיוטי-פרי בכול פעם שהוא טס וחזר הביתה .

לא הייתי מרבה להביא חברים הביתה,  לא בגלל שהתביישתי . אני אף פעם לא אתבייש באמא שלי. פחדתי להפריע לה כי היה לה מספיק רעש ואני חושב שעכשיו היא צריכה שקט ומנוחה . הייתי תלמיד טוב ועשיתי תמיד את כול השיעורים . אפילו הייתי מקבל כמעט תמיד מאה במבחנים  כדי שאמא ואבא יהיו מאה אחוז בסדר. אמא באדמה ואבא בשמיים.

המורה שלי תמיד אומרת לי שאני ילד חכם ומבריק ונראה לי שגם אני מחבב אותה כי יש לה אור בעיניים  כמו שהיה פעם לאמא .

כשהייתי מסיים את כול המטלות שלי לבית-ספר ובבית הייתי יושב במחשב וקורא על טבע ורפואה כי זה מה שהכי עניין אותי . הייתי קורא על תופעות של הרי געש ובעלי-החיים באוקיינוס האטלנטי ועל מחלות ותרופות

ככה גיליתי שלאמא יש הפרעת זהות , תופעה שכיחה של אישיות מרובת פנים,  סכיזופרניה.  זה הסביר את הפאסיביות של אמא ואת הדיכאונות שלה שהתפשטו יותר מהרגעים השמחים ובגלל זה אמא התנהגה לפעמים כמו ילדה קטנה עם קול דק ולפעמים כמו אישה מבוגרת .

לא פחדתי מזה כי הבנתי שהטראומה מהמוות של אבא גרמה לה להיות ככה .  אבל הרבה פעמים חשבתי שהייתי רוצה להבין מה עובר עליה בשני החצאים שנפערו בה הייתי רוצה להיות במקום שבו היא מפחדת כמו תינוקת, לחבק אותה ולהגיד לה:

אל תדאגי . הכול יהיה בסדר

וכשהיא חוזרת לחצי השני להיות כמו פעם לשבת לה על הברכיים ולדבר אתה על חוויות משתנות. כשהגעתי לגיל שלוש-עשרה יומיים לפני החגיגה שארגנה שמחה השכנה,  אמא בלעה את כול הכדורים הצבעוניים שהיו לה במגירה ועכשיו היא כבר ליד אבא .

אני זוכר שבכיתי אבל מוזר הדבר ששמחתי שעכשיו שני החצאים של אמא וגם אבא נמצאים בשמיים וחוגגים ביחד עם המלאכים וסבא. אני עברתי לגור אצל שמחה שאמצה אותי באהבה וגדלה אותי כמו בן לכול דבר

וכשהחלטתי ללמוד רפואה ולהתמחות בתחום הסכיזופרניה שמחה חבקה אותי חזק ובטקס הסיום של הענקת התעודה היא לא הפסיקה לבכות ולהגיד לי שלא אתייחס

כי היא בוכה מאושר בשביל שלוש .