רחמנא פטריה
אני חי מול עצמי כמו
האנוסים של ספרד
מול פרדיננד:
מגניב תפילות בין החיך ללשון
מחביא קריאות שמע בזמנן.
עצמי מגלה במסתרים את רחשי,
בבתי גוואי, הוא שואג:
אתה לא מתבייש, חי נפשך?
אחרי כל מה שעשיתי בכדי להציל אותך
מן היהודים?
שוב עם אלה שגירשוך
מליבך, מגפניך, מן המרחבים המוריקים
אל דפי בית המדרש החרב?
אני מסיר את הכיפה מראשי ומתקפל
עם הטלית עד אחרון קפליה.
"זה בלי כוונה", אני עונה שָׁקֵט,
ופוסע לבדי אל גלגל העינויים.
תגובות