***

חיפשתי אותךְ בכל מקום.

הכל היה חי כמו ביום שבו ברחת. ריח הטחב שבאדמה בחצר האחורית, רחש עלי הפקאן מתחת לרגלי, פלומת הדשא הירקרקה שבצבצה אחרי הגשם הראשון.

טיפסתי על העץ שלך אך הוא היה נטוש. מכאן אפשר לראות אם נרגעו הרוחות. אולי את בפרדס. האוטוסטרדה התרחבה מאז.

איך נתתי לך ללכת. כל השורות ריקות ממך, כל הטורים ריקים. השיבר עומד שומם בשמש החורפית.

אני חוזרת חזרה. בונים כאן עוד בית, עדיין אין בו חיים. אני פוחדת למצוא אותך פה. יש טביעת רגל קטנה בבטון. שיחקו פה ילדים.

מעולם לא ברחת. איך זה שמעולם לא ברחת.

מעולם לא ידעת שאת בורחת.

את לא כאן, ואת לא כאן ואת לא כאן. איפה את ילדה כל כך הרבה זמן.

הייתי רוצה ללדת אותך מחדש. לתת לך חופש אחר.

בינתיים אני כלואה בכל מקומות המסתור מחפשת אותך לשווא. אני רוצה שימצאו אותי אני לא רוצה שימצאו אותי. לא נשאר הרבה אוויר בתוך הארון הזה.

אני מביטה מהגבעה הזאת על כל הישוב, נושמת את הרוח. מתישהו יחשיך, את כבר לא תחזרי. כל הבתים נפרשים לפני, כוורת של חיים שוקקים. אולי נקלטת בבית אחר. עוד לא מאוחר לחזור, את יודעת.