ביום אחד של שביתה מבטלה
נסעתי אל בין כרכי העיר הצ-בועה
הים כחול המפורר בחופו טען שכבר אינני סלע
וניסה לקרב בינינו עד זוב דם אדום
עם של סגולה השתזף בצל השמש יות
ר משהיו עם היו הם היו תדמית חיוורת של עם
ברחוב הנפרם לשלי ושלהם
לא היה לי מה שיסתיר את הלבן
ולפני שהרגשתי הזהוב הטוב זרם
החוּם המטלטל נשאף ונעלם
החושך שבחוץ הסתער על העולם
הנוחות הסתחררה והתחלפה לאור ירוק
מה שנתן את הסימן לכסף לצעוק ואז לשתוק
והסיפור עוד לא גמור הוא אפור ולא טעים
היתה איתי עוד מישהי שנעלמה בין הצבעים
תגובות