*

 

איך ש/

לובן הכאב.

מסמא אותך מן העולם/

ואצבעות מגששות. בגדות הערפל

אתה טובע/

נשאב

אל מרחב הצמצום והחסר. הלא/

כלום חותם בבשרך.

האפר הוא שריד מחשבות/

ונפש אתמול.

מאימת הקיום את צוחקת/

הד אבוד אחרון.