באותו רגע בו נפגעתי
עת הנחת מטילי-מתכת על לחיי
והנפת את אותה יד-ענקים
שאיימה להשליכני אל שאול תחתיות.
עת נתהדקה הרצועה סביב צווארי
ידעתי שארחק רק אל עברי.
באותו רגע בו נשברתי
עת הבטת אל תוך עיניי
ושילחת את אותן להבות
שאיימו לכלות את פני לבי המצולקות.
עת שפל גאה במורדות גרוני
ידעתי כי אבדתי, ולעולם אינני.
ועם אותו רחש, עם אותו צליל
באותו רגע בו נפרצו סכריי
עת דיממתי ולא נשמתי עוד
עת קולך נשבר למראה קול בכיי
עת פיתתני ונעצתי שיניי באותו תפוח אדמדם
ידעתי שלא אתעורר עוד לעולם...
תגובות