שנה
סבתא
זה לא יאומן שכבר עברה לה שנה מאז שאת כבר לא פה איתנו
וכאילו מעולם לא הלכת
כאילו תמיד את כאן
כאילו את שותפה בהכל
שותפה בצורה נוכחת ולא אקטיבית כפי שהיית בימיך האחרונים
נמצאת ואיתנו
סבתא
כל השנה הזו כמעט לא הרגשתי צער עליך
אפילו בקושי בזמן הלוויה
אני לא מרגישה שאת אינך כך שלא התגעגעתי כמעט.
אני לא יודעת איך כל כך קל לי לבכות על כל דבר
בעוד שעליך כמעט ולא נותרה לי דמעה
איפה הצער שלי כשצריך אותו??? והדמעות איפה???
רק עכשיו אני בוכה קצת... אחרי שנה.
סבתא
חשבתי רבות והבנתי שנגמרו לי הדמעות עליך
את אולי לא יודעת אבל
בכיתי עליך כשעוד היית בין החיים , אם היה אפשר לקרוא לזה כך
בכיתי אחרי שבאתי מרחוק , ישבתי לידך ולא ידעת שזו אני
בכיתי כשרציתי להישאר איתך בשבת בבית החולים ולא נתנו לי
בכיתי אחרי שישבתי לידך ליד המוניטור וראיתי את ה"גלי הענק המתפרצים" שלך
בכיתי כשהבנתי שאם ליבך יפסיק לפעום לא ינסו להצילך
בכיתי כשהבנתי שזהו, שאת רגל אחת בחוץ
בכיתי כשקראתי עליך תהילים ולא ידעתי בשביל מה
בכיתי כשהבנתי עד כמה התאכזבת ,
עד כמה שאת היא זו שרוצה ללכת...
בכיתי המון...
לכן כשהלכת.....לא נותרו בי יותר דמעות
ולא הרגשתי כלום , ידעתי שזה היה רצונך.
את כבר נעלמת לי ממזמן
הגוף הזה בתוך הקבר
רק היה איזה משהו קר ומפחיד שלא הכרתי.
"ככה זה" אמרו לי בהשלמה "פשוט ככה זה,
אנשים זקנים מתים
הם כבר חיו את חייהם אז אין להצטער הרבה
רק להיות חזקים"
אבל זה כל כך עקום, כל כך.
אין אדם כמותך את אדם כל כך חי!!!
ואולי לכן כך זה נגמר?!
אולי היו צריכים להמאיס עליך את המקום הזה
בשביל שתסכימי לעזוב?!
סבתא
אני כל כך מנסה לזכור זמנים טובים איתך
ללא הועיל
הם נעלמו לי עם החיוך שלך
מה שנותר בי הוא השלמה עם רגעיך האחרונים.
כי כשאין לי יותר את חיוכך
יש בי רק זיכרון שבור .
ועכשיו...
אני מבינה כמה את חסרה
ושלא חווית את השנה הזו.
יש כל כך הרבה דברים שרציתי שתדעי
שתשמחי בהם
ולא היית, ולא ראית.
יש כל כך הרבה דברים שארצה שתשמחי בהם
ולא תהיי ולא תדעי ולא תראי
אוי סבתא...
אני יודעת שאת בגן עדן
שאת ממש לא חושבת עלי
או מייחסת לי חשיבות מבין המוני האנשים שחלפו בחייך,
זה בסדר....
אילו רק יכולתי לדעת אם את סוף כל סוף
שמחה באמת
סבתא......בעצם כן התגעגעתי ..........
תגובות