בס"ד
רוח נושבת, חמימה ונעימה,
שואבת אותי אליה, פנימה.
מנגנת ברכות, בלטיפה,
לוחשת מילות חיבה.
רוח כה מתוקה.
הנוף מהמם, משתרע עד למרחקים,
יש בו גם הרים, גם עמקים.
הכל פשוט מדהים!
יושב וחושב.
ולפתע הנוף מתחיל להתבהר,
העמקים מתרבים, יותר ויותר.
גם ההרים כבר אינם יפים,
הם כהים בצל העמקים.
מסתכל אנה ואנה...
מגיע להחלטה.
הרוח חולפת על פני,
מזילה לי דמעה,
המנגינה איננה נכנסת לאוזני,
ממשיכה הלאה.
וגם אני ממשיך בדרכי.
