ואז לסגור את עצמי בתוך החיים שלי, מוקף ולא יכול לצאת אף פעם.
כזה קטן ובלתי מפליא, צעקת המה יגידו עוד מהדהדת משם בחוץ, ופה בפנים שקוט ורגוע, מושלך אחר כבוד ובושה מלאה, רק אני עוד פה.
ומתוך השקט הזה אוכל להינבא על עבַרי וספַריי. הלוּם זמר והלוואי גם שיגעון, מושחת ומרוקן, מתבוסס עד בוא הסייס, הלוחש אל רעמות, מדמיע פרסות, מזרזן ומעכבן; בעִתה, בעתה אחישנה אלינו.
עוד סגור ועטור פצעים, ועוד מוחזק ומורפה, ועוד טבוע, ועוד זנוח ומוגשם, ועוד מוקדם, ועוד.
