חֶזְיוֹנוֹת בֹּקֶר שׁוֹתְלִים אוֹתִי בְּמָקוֹם רוּחָנִי מֻפְלָא אֲנִי רוֹאֶה שִׁגְרָה מִשְׁתַּלֶּבֶת מִשְׁתַּלְהֶבֶת בְּסֻלָּם וַאֲנִי הַמַּלְאָךְ עוֹלֶה וְיוֹרֵד בּוֹ וְנָע נָח מִתְנַחֵם בְּסֵדֶר בֹּקֶר עַל כּוֹס קָפֶה אַךְ אֲנִי לֹא מַלְאָךְ וּבְתוֹךְ אַטְמוֹסְפֵירָה סוֹפֵר אֶת הַיָּמִים עַל כַּן הַשִּׁגּוּר וְאוּלַי אֶשָּׂרֵף שָׁם לְמַעְלָה כּשֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי – בְּעוֹד אֲנִי לֹא – – –