הייתכן, קיום עיוור של חוקים אלו או אחרים? רוב האנשים החיים בעולם (ובייחוד בישראל) סבורים שכן. הרי השלטונות, שמעוניינים בצייתנות הנתינים, יפעילו כל לחץ אפשרי העולה על הדעת, על מנת לשכנעם, שהחוק מעל הכל. אך האומנם כך זה צריך להיות?

כבר מזמן לא סוד, שהפלסטינים הנעצרים בידי השב"כ, עוברים בזמן החקירות, עינויים קשים ביותר; ידוע, שבכל משטרות העולם, חוקרי המשטרה מפעילים לחץ על חלק מאסירים (כולל שימוש באלימות), על מנת להוציא מהם הודאה מסויימת או מידע מסויים שהמשטרה מעוניינת בקבלתו. השאלה, היא רק, האם שוטר אשר מקבל הוראה מהמפקדים שלו, או לפחות נוכח בעת התעללות באסיר, חייב לציית ולא לנסות להתנגד לדבר אשר מנוגד למוסר האנושי?

בעת הכיבוש הנאצי של אירופה, היו כמה וכמה מקרים, ששבוי מלחמה או אסיר במחנה ריכוז (בעיקר, היה מדובר באנטי-פשיסטים גרמניים), הועמד בידי הגרמנים בפני ברירה: להסכים להרוג אסיר יהודי, בתמורה להישארות בחיים ושיחרור מהמחנה, ואותו שבוי סירב לציית, והעדיף למות בעצמו מידי חיילים גרמניים. להבדיל, בישראל, מאז קום המדינה, היו מאות ואלפי מקרים של אנשים בגיל גיוס, או אפילו חיילים וחיילי-מילואים שכבר גוייסו, שסירבו פקודה ליטול חלק בפשעי הכיבוש, ושעל-כך העדיפו ללכת לכלא צבאי. (גם בין מכריי וידידיי, ישנם רבים כאלה).

אך משום מה, רוב האנשים, כאן בארץ, ואני מניח גם במקומות אחרים, יגידו שחוק הנו חוק, ויהיו מוכנים ונכונים לקיימו בלי לחשוב אף רגע על הצד המוסרי של הנושא. מה לעשות, המדינות הצליחו להפוך את הנתינים שלהן לשבויים בידי החוקים ובידי הסדרים המסויימים, שאותן המדינות קבעו. המדינות, הצליחו לכוון את מוחם של ההמונים לחשוב, שהמדינה זה סוג של אלוהים, שחייבים לסגוד לו.

אביא לכם דוגמא אישית, מלפני כשבועיים. ערב פסח, נכנסתי לסניף ביטוח-לאומי בבאר-שבע מקום מגוריי, על מנת לעשות קצת רעש, סביב העניין של החוק לפיו מי שמקבל הבטחת הכנסה אינו רשאי ללמוד באוניברסיטה, מבלי לאבד את הזכאות לקיצבה. אמרתי בין היתר, לפקידה איתה שוחחתי, כי החוק הזה מנוגד למוסר ולהיגיון, ושלכן, עובדי המוסד לביטוח הלאומי אינם צריכים להסכים לקיים חוק זה, או כל חוק אשר מנוגד למוסר ולאינטרסים של ההמונים. תשובתה של הפקידה העלובה איתה דיברתי, הייתה צפויה: יש חוק, ואנחנו לא יכולים לפעול בניגוד לו. אם הכנסת תשנה את החוק, גם אנחנו נשנה מדיניותנו בהתאם לכך.

התשובה הזו, אופיינית לישראלים, שבדיוק כמו לכל אורך ההיסטוריה היהודית - מצייתים  באופן עיוור לגמרי לשלטונות ול"חוקים" שהם מקבלים, כאילו מדובר בתורה מסיני בעצמה ובכבודה.

לדעתי, קיום רוב החוקים, אין צביעות גדולה מהִמֵנה. יש פתגם: חוֹק-שְמוֹק. וזה בדיוק מוחלט, מתאר את המציאות בשטח, המלמדת, שרוב החוקים, הנם נגד האינטרס של אלה הבוחרים במקבליהם.

גם על השוטרים גם על החיילים, גם על פקידי - הן הממסד, והן חברות פרטיות, לסרב לקיים חוקים והוראות המנהלים, אשר פוגעות במוסר שלהם. על השוטרים לסרב להתעלל באסיר; על חוקר שב"כ; לסרב לעצור ולענות פלסטינים; על עובדי ביטוח לאומי, לסרב לקחת מהזכאים זכאותם לכל מיני קצבאות; על עובדי בנקים למאן לקחת ריבית ממקבלי שירותי-בנקאות; כמו-כן, עליהם לסרב בתוקף לפנות מדירתו אדם שאינו מסוגל להחזיר משכנתא.

על כל אדם לפעול על-פי מצפונו, ורק על פי מצפונו. לדעתי, לחייל שמתנגד לכיבוש מותר לסרב לפגוע בפלסטינים, אפילו אם קיבל פקודה; על שוטר שנקעה נפשו מהשחיתות המוסרית של המשטרה, ומהאלימות שלה כלפי האסירים - הן ערבים, הן יהודים והן כל אדם אחר - לסרב פקודה ולפנות לתקשורת על-מנת לדווח על התנהגות בלתי-מוסרית של חבריו.

הקץ, לעיוורון חוקתי! הקץ, לדת סגידה לחוקים! כן, לשילטון המוסר והמצפון האישי של בני-אדם!