דּוֹדָה דִּינָה וְדוֹדָה לֵאָה / יוסף עוזר 
 

הַדּוֹדוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁהָיוּ מְאָרְחוֹת -    

עֶשֶׂר מִשְׁפָּחוֹת יְשֵׁנוֹת עַל רִצְפָּה,

מִתְכּוֹנְנוֹת לְפֶסַח חוֹגְגוֹת-חוֹגְגוֹת,

שֶׁהָיוּ מַדְלִיקוֹת פְּרִימוּס וְשָׂרוֹת מִתַּחַת לַצַּעַר

וּפוֹנוֹת  לַחַלּוֹן, לְדַבֵּר לְאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ.

פְּרוּטָה עֲקֻמָּה לֹא הָיְתָה לָהֶן וְהַשִּׂמְלָה יַד שְׁלִישִׁית,

שֶׁבַּעַל הַמִּסְעָדָה, בֶּן אֲחִיהֶן, מֵעִיר הַנֶּגֶב

הָיָה בָּא אֶל מִי מֵהֶן לֶאֱכֹל

וְהָיְתָה מַגִּישָׁה לוֹ צַלַּחַת, לְפִי מְזִמַּת כְּרֵסוֹ.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת פְּסוּקָן:

תָּבִין, תָּבִין - מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ צַלַּחַת,

הוּא הָרָעֵב אֲפִילוּ אֵין לוֹ שׁוּם בֶּטֶן:

עִם הַחֹר בַּכִּיס שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לְמַלֵּא לוֹ אֶת הַלֵּב!

עַכְשָׁו הַדּוֹדוֹת שֶׁלִי בּוֹהוֹת שְׁתֵּיהֶן מוּל קִיר

גּוּפָן הָאַדִּיר הַמַּטְרִיאַרְכָלִי, שֶׁהִתְרוֹקֵן,

מִתְמַלֵּא סוֹף-סוֹף אָפַזְיָה עֲשִׁירָה שֶׁל עֲשִׂירוֹן עֶלְיוֹן

וְיֵשׁ לָהֶן דֵּי מְחָטִים בַּוְּרִיד

כְּמוֹ בַּפָּטֶפוֹן שֶׁל שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים.

הִנֵּה בְּבֵיתִי כְּמוֹ הַפְּרִימוּס הָהוּא, עוֹד יָכֹל לִדְלֹק. 

הִנֵּה הַפָּטֶפוֹן עִם הַיָּדִית, שֶׁלֹּא שָׁכַח לְנַגֵּן.

וְהִנֵּה הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִי, הִנֵּה: בֵּית קְבָרוֹת שֶׁל זָכוֹר וְ- שָׁמוֹר 

הִנֵּה, הִנֵּה הַלֵּב -

כִּיס רֵיק.