מעט נפתח ליבי
כדי סדק צר
קולט אוויר נקי
ושוב נסגר.
העינים סופגות לתוכי
את כל המראות
מנסה לעכל את הטוב את כאבי
שמופרש בדמעות
ונימיו הדקים ודפנותו השקופים
מקשיבים לדממה
לצלילים הרועמים של השקט, נרעדים, מאזינים
לקולה של האדמה.
השמש ממיסה את הקור שבליבי
מאירה מחשכים
וריח הגשם בערפל הסמיך
חודר מבעד לחרכים
הלב שרוטט בחיקי
כתינוק מפוחד
משתוקק כמהה, מסתבך, מתבלבל
בדרכו ל-אל אחד, המיוחד.,
לא-ל אחד, המיוחד.
תגובות