בשוכבי בלילות כשהחושך בדממה
עוטף מסביב
מופיע בחדרי עוף החול ידידי
משכבר הימים
מבעד לעפף מרגישה את כובד נוצותיו
נופל על ליבי
הכאב העמום מתיחל שוב לעלות
במעלה גרוני
מביא איתו ניחוחות של אנשים ימים וסיבות
ומבול של מחשבות
הוא מופיע לפעמים עמום והיום במלוא החיים
העמוס בצורות וצבעים
מרצין את פניו ועיניו הירוקות בורקות אלי
שואלות,
יורות בצרורות
היום היית חסרת ביטחון, איחרת לעבודה...
דיברת לשון הרע, לא היית שמחה
. אתמול שרתי במקלחת, מנסה לתרץ בחיוך תמים..
הן גם כזו אני לפעמים
מנסה לדבר ברוך שיחלחל אל ליבו אל ליבי
כתינוק האוספת לתוך חיקי
הייתי נחמדה, וקמתי לזקנה, ורציתי להיות טובה
ומלאת אהבה בתוכי
וניסיתי לראות את אור האלוקים בכל אירוע ודבר
במשך יומי
ואתה יודע... היום כשחזרתי לאורך השביל הישן
ליד ביתי
גילתי שעץ השיטה התחיל לפרוח בפריחה לבנה,
וליבי עלץ בקירבי.
ואיך עבר עליך יומך חביבי?
ומה ריאית אתה במעופך האוורירי
מתאווה כמוהו לפורוס כנפים
להתנתק מעברי מנמיכות עצמי
היום הוא סיפר כשהרגשתי מופרק
אספתי את הגוזל שבי וחיבקתיהו חזק...
ומתוך העמימות שומעת אותו ממשיך ומספר
את התובנות את החלומות התחינות ...
העיניים כבדות, מרגישה איך הוא סוגר את ריסי
בעדינות
יודעת, מחר יתפוגג יתמזג לו בינות לרעשים
לריצות להספקים לעבודות
ומיליון נוצותיו בשלל גוונים נושרים בכאב עמום
על ליבי
האם אני הוא? האם הוא אני?
תגובות