ושוב נראה דודי כמן החרכים מציץ,

מציץ בחטף, נעלם,

ושוב שקועה אני בתוך חלום שבהקיץ,

חלום עליו, עלי, שנינו וכולם

ושוב אוכזבתי למראיו,

ורק רצון לי עז,

לנעול הדלת אל  פניו, פני הדוד,

ולא לפתוח כשיבוא לדפוק.

ולא לקום מן המיטה,

ולא לחלום, גם בהקיץ

עליו, עלי, שנינו וכולם,

ואז לפתע שוב יציץ...