נהר השכחה זורם ליד מרגלותיי
ולאורכו אני מפליג למרחקים,
ומחפש אחר "כארון" להתרפק עליו באבלי.

הזכרונות באים-הולכים
נעלמים בחשכה,
ואז לאט-אט-אט
דמעה סוררת בודדה
זולגת מן העין
נמשכת מתהום הנשיה-
מים השכחה...
... בדרך אל האין.