יושב מול המחשב,
מוסיקה שקטה במערכת,
המזגן משקשק במלוא עוצמתו,
הפלורסנט מתאמץ להאיר את החדר,
הטלויזיה לידי משום מה עובדת על mute..
וחושב..
שהדבר
הכי גרוע,
והכי טוב,
שיכול לקרות עכשיו,
זה הפסקת חשמל.
[ליצירה]
...
אני מסכים עם מתקרבת.
זאת ציניות קצת מוגזמת.
לא שיש לי בעיה עם בדיחות שחורות, אבל איכשהו אני מגלגל אותן מתחת לשפם לאדם אחד או שניים שאני יודע שלא יחשבו מיד על מקרים שהכירו וכד', ככה שיש הבדל בין זה לבין להשתמש בזה כפאנץ' ליין לסיפור יצירתי.
[ליצירה]
-
ראשית, אתה חייב להמעיט בשימוש ב"-", ברוב המקרים זאת שגיאה דקדוקית. וגם השימוש ב"!" מוגזם לחלוטין.
שנית, אין לי מושג איך לא משעמם אותך לכתוב על פוליטיקה, מה גם שכאחד שמרבה לכתוב בנושא, אסור לך לשגות בביטויים כמו פופוליזם, שמשמעותו ויכוח לשם ויכוח (וביטוי כמו "נגד העם" הוא בודאי פופוליזם).
ושלישית, תקרא את זה:
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/511/595.html
וזהו, נמאס כבר מהפוליטיזם הזה שאתה עושה לאתר.
אבל גם לשתוק מול זה כבר נמאס.
[ליצירה]
-
סוף סוף מסכים עם דעה אחת שלך, אבל עדין הפיסוק שגוי (מקף במקומות הלא מתאימים, למשל) וקשה להעריך קטעים כאלה כיצירות, ביחוד כשהטעויות חוזרות על עצמן.
[ליצירה]
מה הקשר?
רובכם מתיחסים לאידיאל והמשפט מתיחס לדבר אחר לחלוטין: לרגש ההתאהבות הראשוני עצמו, לפרפרים. מיטב הפסיכולוגים והפילוסופים סברו שהרגש האנושי החזק והממכר ביותר הוא התאהבות (לא שצריך פילוסופים כדי להגיע למסקנה הזאת). אין בין זה ובין נישואים שום קשר, נישואים זה סוג אחר לחלוטין של אהבה (כשהם עובדים...)
לא הבאתי את המשפט כדי לערער על מוסד הנישואים, אלא כדי להביא משפט שמסביר בצורה מוגזמת את הרגש המופלא של התאהבות (שלא תמיד יש מאחוריו הרבה תוכן).
תגובות