יושב מול המחשב,
מוסיקה שקטה במערכת,
המזגן משקשק במלוא עוצמתו,
הפלורסנט מתאמץ להאיר את החדר,
הטלויזיה לידי משום מה עובדת על mute..
וחושב..
שהדבר
הכי גרוע,
והכי טוב,
שיכול לקרות עכשיו,
זה הפסקת חשמל.
[ליצירה]
-
גברת מית ומר אייקון, אני לא חושב שכל כך הבנתם את כוונת הכותב. הכותב רן לא בא לשתף אותנו בסטייה, הוא בא להעביר ביקורת על אותם אנשים שנכנעים ליצרם, אומללים ומאמללים, בין אם בנות זוגם יודעות על מעלליהם בין אם לוא.
השימוש בגוף ראשון בקטע בא להציג את הדמות לא כמפלצת, אלא כבן אנוש חוטא ומעוות שלא שולט בעצמו וגורם סבל לאשתו, מה שמופיע בשורת הסיום.
[ליצירה]
-
אממ.. את יודעת, זה לא אמור להיות "הקדשה תחת הקדשה"..
אבל שלך יותר מחוכם. אז אני זכיתי ביותר כבוד. לא?
ואת, אל תקדישי כל כך הרבה מאמץ לאנשים שמעצבנים אותך. ככה הם יעצבנו אותך הרבה פחות ויתעצבנו בעצמם הרבה יותר. בכלל, הכי טוב לא להתעצבן.
[ליצירה]
-
האמת, זה בכלל המצאה של אבא שלי מהשבת האחרונה, בלי כוונה. הוא ניסה לומר שאין סיכוי שההונדה הזאת תעבוד, ולא הבנתי למה הוא מדבר על מכוניות בשבת עד שהוא התחיל למלמל משהו על ערפאת..
[ליצירה]
-
סוף סוף מסכים עם דעה אחת שלך, אבל עדין הפיסוק שגוי (מקף במקומות הלא מתאימים, למשל) וקשה להעריך קטעים כאלה כיצירות, ביחוד כשהטעויות חוזרות על עצמן.
תגובות