עוד יום עבודה מתחיל. כל ערב, לא שעה מוגדרת, אני מתייצבת על המדרכה ברחוב, לא רחוק מהפלאזה דה ארמס (הכיכר המרכזית), ומוכרת המבורגסות בסול, עד חמש בבוקר. כבר שלושים שנה, יום יום, לילה לילה יותר נכון לומר. היו ימים שהייתי חולה, היום שאבא מת והולכים לבית קברות, יום ההולדת של אמא ושלי, אלו הפעמים היחידות שהחסרתי יום עבודה. יש לי הכל בדוכן שלי- המבורגר, חזיר, עוף, גבינה צהובה, ביצה, כרוב, בצל, חסה, עגבנייה וצ'יפס כמובן. ברור שיש גם קטשופ וחרדל ומיונז ורוטב חריף. אף תייר כמעט לא מוכן לנסות לטעום את הרוטב החריף, הם כאלה מצחיקים, זה פיקנטי וכמעט לא מרגישים שזה חריף, אבל לך תשכנע את האשכנזים האלה. חוץ מהאוכל יש אצלי בדוכן גם בקבוקים של שתייה קלה, אבל אין לי פותחן. אני תמיד שוכחת לקנות פותחן מאז שהקודם נעלם לי (אני חושדת בזקנה צ'ולה אחת שגנבה לי אותו), וכל פעם שקונים אצלי שתייה אני מרגישה לא נעים כי אני צריכה לבקש מהבחורה מהדוכן לידי שתפתח ללקוח שלי את הבקבוק. מחר אני אקנה פותחן! יש הרבה מאד לקוחות שמוותרים גם על המיונז ולא רק על החריף, כולם תיירים. הם מפחדים ממחלות, שלשולים וסלמונלות, שיהיו בריאים, בכל מה שקשור לבריאות של אחרים אני לא מתווכחת, מצדי שיאכלו לחמנייה יבשה עם המבורגר וחסה, המחיר אותו מחיר- סול אחד. לא אכפת לי שחושבים שלא נקי פה, אני יודעת שאני שומרת על הגיינה, שוטפת ידיים ורוחצת כלים, הכל כמו שאמא לימדה אותי. יש לי אפילו נייר טואלט בדוכן, שאני תמיד נותנת לתיירים שינגבו את הידיים אחרי שהם מסיימים לאכול. הגיע לקוח, תייר, אין לי מושג מאיפה הוא, אני לא ממש בקיאה בגאוגרפיה, אבל אני הרבה פעמים אוהבת להמציא מקומות שמהם מגיעים התיירים. הוא מגמגם משהו בספרדית, הם תמיד מגמגמים. פעם חשבתי שכולם מדברים ספרדית וכשרק התחלתי לעבוד נורא הופתעתי לשמוע שפות אחרות, זרות ולא מוכרות. כשהייתי קטנה ובאתי עם אמא שלי לעבודה אז זה הצחיק אותי שהם (התיירים) לא יודעים ספרדית והם מגמגמים ומסתבכים, אבל לא צחקתי כי לא היה לי נעים. גם היום זה עדיין מצחיק לפעמים, אבל אני אף פעם לא צוחקת, זה לא מנומס, וחוץ מזה, לא נעים לי. אין לי ממש הרבה שיניים בפה, בעיקר קדמיות, גם למעלה וגם למטה, וכל פעם שאני מחייכת או צוחקת אני נראית כמו מכשפה זקנה. אני לא מכשפה וגם לא כל כך זקנה. מהגמגום של התייר הבנתי שהוא רוצה המבורגר בלחמנייה, בלי מיונז (כמה מפתיע), ובלי עגבנייה אבל עם הרבה צ'יפס. אני חושבת שאני לא רעה בעבודה שלי, אני זריזה מאד ורוב התגובות מהלקוחות הן חיוביות. יש כאלה שאומרים תודה רבה בנימוס, יש שמוסיפים שהיה טעים ויש את המתלהבים שבאים בקבוצות ומזמינים המון ועושים רעש וקולות התפעלות, מחייכים ומנסים להצחיק או לגרום לי להרגיש טוב עם העובדה שגרמתי להם אושר ושובע. שאלתי את התייר אם הוא רוצה גם שתייה אבל הוא עשה פרצוף של לא מבין ורק הושיט לי מטבע של סול אחד תמורת ההמבורגסה. נתתי לו ניר טואלט שינקה קצת את הפרצוף שלו שהיה מרוח בחרדל וקטשופ, הוא חייך, אמר תודה בשקט והלך לדרכו. הוא היה מהסוג של המנומסים. אין הרבה לקוחות הלילה, קצת משעמם. כיף להם, לתיירים האלה, מיליונרים, יוצאים לטרקים, מטיילים, רואים עולם, מה זה בשבילם הסול הזה שהם משלמים לי? בשבילי זה המון. אני לא בוכה, טוב לי בחלקי, אני מאושרת ומודה לאל כל יום. לא קל לי, אבל אף פעם לא היה קל, והעתיד לא ממש צבוע בורוד. היו תקופות יותר קשות- כשאבא נפטר, כשהבעל עזב או כשגיליתי שאני לא יכולה ללדת. לפעמים אני חושבת שזה אולי לטובה שאין לי ילדים, כי איזה חיים כבר יהיו להם? כל מה שיש לי אני אתן לילד שלי, אבל מה יש לי? לחיות בלי אבא זה לא קל, אני יודעת. אני רואה ילדים ברחוב כל לילה, מקבצים נדבות, אוכלים מפחי אשפה, גונבים. אני לא פיה טובה אבל כמעט תמיד אני נותנת לילד לחמנייה, לילדה איזו חתיכת עגבנייה, ולזקן קצת גבינה וירקות. בקלות אפשר להגיע למצב שלהם. פעם כשהמצב היה יותר קשה, גם אני אספתי דברים מהזבל, אף פעם לא גנבתי. אפשר למצוא דברים ממש נחמדים בפחים, ממש אוצרות. את הכובע מצחייה הלבן שאני חובשת לעבודה (אף על פי שלילה) מצאתי בזבל. אם אמא שלי הייתה פה היה לי פחות משעמם, היינו מדברות וצוחקות. כיף לי כשהיא באה איתי. החלפנו תפקידים, פעם אני הייתי באה איתה לעבודה והיום זה ההיפך, רק העבודה אותה עבודה. התפקיד שלה הוא לחתוך את הלחמניות, היא עושה אותו באיטיות אבל זה לא מפריע לי. לפעמים היא חותכת לחמניה אחת בשעה. עומדת עם הסכין ביד אחת, לחמניה ביד השנייה ומבט קדימה, הראש במקום אחר, שעה היא יכולה לבהות ככה. אני לא כועסת, היא זקנה, ובכלל אין לי בעיה עם אנשים שבוהים באוויר. אמא פעם אמרה לי שזה לא רע לבהות, זה פשוט להסתכל עמוק בפנים בתוך הראש, איפה שיש מקום רק לבן אדם אחד לראות דברים שהוא לא יוכל להסביר אחר כך לאחרים, בגלל זה אנשים אחרים חושבים שזה מטופש, כי אף אחד לא הסביר להם. אמא בטח יושבת ובוהה עכשיו בבית. מסכנה, הייתי צריכה לקחת אותה איתי למרות שהיא קצת משתעלת ונורא קר עכשיו בחוץ. מחר אני בטוח אקח אותה וגם אקנה פותחן לבקבוקים.