בס"ד
בשביל להגיע לעוצמות רוחניות גבוהות אנחנו צריכים לשאוף לחזור אל עצמנו, אל הנשמה האמיתית והטהורה שלנו, אל זוך פנימיותנו ובשביל לחדור אל מעמקי הנשמה צריך לחפור. אני יודעת שלחפור זה לא נשמע טוב כי מי שחופר עושה חור, אבל בחור הזה אנחנו מכשירים את הקרקע וטומנים זרעים ומה שהיה חפור יהפוך במהרה למקום פורח. (אותם אותיות). החפירה הרוחנית זה הווידוי וזה תהליך ממש קשה ולא פשוט. לשבת עם עצמך בחדר סגור, בשקט צורם ולהיפתח ולחשוף את כל הלכלוך ואת כל הזוהמה ולדעת שבעצם עפר ואפר אנחנו. אז אם הווידוי גורם לי להרגיש כ"כ רע, קטנה ומסכנה, אז למה בעצם אני עושה את זה? יש בזה לכאורה מין סוג של התעללות נפשית? אלא שהמטרה של הווידוי הוא להגיע לידי מצב כנוע של לב נשבר ולדעת שאומנם מצד אחד אני עפר ואפר ואפס אבל מצד שני זה לא נגמר בזה בגלל שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים שמולך עלינו ברחמים, בטוב ובאהבה ומרומם אותנו מכל בריאה. כמו כן הווידוי מגביר את המודעות שלנו לעצמנו וע"י כך אנחנו חוזרים אל שורש נשמתנו. כי בשביל לבנות צריך להתחיל מהיסוד, כדי שהבניין יבנה על משהו אמיתי, יציב זך וטהור. אז בפתחה של השנה יש לי רק בקשה אחת קטנה בשבילך, בשבילי, בשביל כל אחד מעמ"י:
"לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי..." (תהילים)
תגובות