בבהוק – החולות,
במצהרי – התקווה,
צחור – יונים,
ציפתם לובשת;
אל המחר הנפלא
של שלום,
זיו – אורם נישא,
ואל ימי – השקט!
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- אל תִלַמדו ילדים אִלֵי-קרב!
- שדה - משוכות, לאורך 36 שנה
- אש המהפכה, תפרוץ כשלהבת!
- עם עלומי אוקטובר המתעורר
- לשכת-תעסוקת-פרך
קשור אלי
- [ליצירה] לנמישה! לידיעתך! דברייך, על כך, שכאילו, לא אני מחבר את שיריי, אלא תוכנת מחשב עושה זאת במקומי, זאת השמצה ועלילת דם! חוץ מזה, אינני מוציא לאור. [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה השיר למרבה דאבונך, מכוון לא לערבים, אלא למדינת ישראל, דווקא, אשר במסווה פטריוטיזם מדומה, ממשיכה בכיבוש השטחים הפלסטיניים ובדיכוי האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית. [ליצירה]
- [ליצירה] לרדף שיח מה שכתבת על כך, שכאילו בעצמי כתבתי ערך עליי בויקיפדיה - זאת השמצה והוצאת דיבה לשמה. יהיה הרבה יותר חכם, אם תיכנס לערך עליי, ותשתתף בדיון על הצעתו של פלוני למחוק אותי משם. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי פעלים חדשים ושאר ירקות ראשית, אני דורש את יתנצלותך על כך, שכינית אותי עולה חדש. דבר שני, בשירה, זה מתייחס קודם כל, לאלה מאיתנו יודעי ח"ן בכתיבת שירים הראויים לשמם, מותר ואף רצוי לשנות מילים . הרי רוב גדולי משורריה של השירה העברית, נוהגים כך. וכך גם אנוכי. ומעתה, אני מבקש פעם נוספת, להתנצל בפניי על הכינוי המעליב הזה של עולה חדש, לאדם שנמצא המון שנים בארץ, ושנחשב לבין עמודי התווך של השירה העברית המהפכנית. [ליצירה]
- [ליצירה] אין פה שום צביעות מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'. אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש. לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות? [ליצירה]
- [ליצירה] לאביב וסתיו הכוונה לא ליַשַן, במובן לישון, אלא ליַשָן. פחות חלה טעות בניקוד המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעיל, עם תיקונים כל עוד נמשך הכיבוש, לא ייגמרו הפיגועים! שרון, הוא השער אל התופת, בשם הגנה על החיים. יוצא לתקוף, כאשר את השלום, יש לעשותה. בונה גדרות, כשיציאה מהשטחים, היא התרופה היחידה. גם הרוגי הפיגועים, על מצפונו הטמא והפרוע. יש להחליפו. נקודה! [ליצירה]
- [ליצירה] - התכוונתי להגיד: גלוי לעיני כל. [ליצירה]
- [ליצירה] הכל אמת לאמיתה! אכן, כל מה שאביב וסתיו כתב עליי, הנו אמת לאמיתה, כי אכן אני אספן הגלויות בין הגדולים בארץ; כמו - כן, לפני קרוב לעשר שנים, שבתתי רעב מול עיריית באר - שבע, במחאה על סירוב העירייה לאפשר לי הקמתו של המוזיאון לגלויות ונגד הקיפאון בפיתוח התרבות בארץ. בתודה! ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן! העניין הוא, כי אינני מתכוון לומר, שאת העוגה צריכים לחלק בין אנשים, מבלי שהם יתרמו לאפייתה. לדעתי, על כל אחד ליצור, על פי כישוריו ומצבו הבריאותי. העניין הוא, שבשיטה הקפיטליסטית; כמו כן, בצורה מעווותת של סוציאליזם, אין אפשרות, ליצור תנאיים, שיאפשרו לכל אדם, להוות חלק בכוח היצרני של ארצו או יישובו. בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת. במילים יותר פשוטות, העובד בארץ קפיטליסטית, הנו כלי - שרת בידי המעסיק שלו; איזה מין בורג שמתי שלא צריכים אותו, יכולים לברגו ולזורקו למזבלא. לכן, כדי שכל אחד ירגיש, שהוא תורם ומקבל בתמורה לכך, יש ליצור מקומות עבודה לכולם; ושלא יישאר אדם, שלא הצליחו לספק לא מקום עבודה בהתאם לכישוריו ויכולותיו. דבר שני, אל נשכח, שרוב הכסף שנלקח היום מהעם, מועבר לפיתוח התנחלויות ולחיזוק מערכות אבטחה סביבן, כולל הקמת גדר ההפרדה, שעוד כמה שנים, ויתברר, כי לא היה שום צורך בהקמתה. הרי, הגדר הזו, חורגת בקילומטרים לא מעטים, מהתוואי של הקו - הירוק. בינתיים, זהו! [ליצירה]
תגובות