יערות, מי – שצפייה; גבַה על צמרות – העצים, שירתו של זמיר מזרזפת. השמש, בחִצי – קרניה, יוקדת אל - על. על שרכי – העשבים, טללים – טיפתם דולפת; הרחק, בקצה – היער, חלף שועל. בזווית המוצלה, בצלָלו של עַב – החורש, בולט למשעי, סדן – עץ כרות; בעבור זעוף – הגשם, כל הנקיקים, פתאום, שצף – קצף פרוץ. השחר עולה; ערבות כשלג צחרו, שטות על שחקי – תכלת. מי – גאיות, מתזן בגעש גאה. החמה, מוסיפה ומתלהטת, מעל צל וצינה.