כסף או כבוד ?
שמעתי היום שיחה בתוכנית "עניין אחר" על תגובות הפלשתינים בעזה לסגירת ברזי התמיכה הכלכלית והכספית המוענקים להם עקב סירובם להכיר בישראל.
והנה, הפלא ופלא, מסתבר, שככל שמונעים מהם את הכספים והתמיכה כך הם מתעקשים לדבוק בדרכם ולתמוך בחמס. 95% מהם תומכים בחמס. ציטוט תגובות מאתרי האינטרנט שלהם אומר את הכל: "אנו לא נוותר על כבודנו למען הדולרים. מוטב למות מרעב."
ואומר הפרשן הישראלי בתוכנית כי אין זו הפעם הראשונה. תגובה מעין זו הייתה גם בלבנון, גם בעירק. כאשר חשב המערב כי לחץ כלכלי ישפיע על הצדדים המעורבים התברר שהתגובה הפוכה. ומסכם בדבריו: נראה שיש לעשות רוויזיה בתפישה המערבית לגבי עניין זה.
וצאו נא וראו.
אצלנו בארצנו התהפך המצב. כסף תמורת כבוד. זה הכל. איפה נשמע וכיצד זה ייתכן שמישהו יסכים לשמור על כבודו, על היושרה שלו (integrity) ואפילו אם ימות ברעב ?
האם ניתן לומר שהם אומרים: כבוד גובר על כסף, ואנחנו אומרים, כסף גובר על הכבוד ? ואם יכעס עלי הקורא ויאמר שאין זה כך, אפנה אותו לכל הכתבות שבהם נטען בפירוש שפסה הבושה מישראל. מה זאת אומרת ? אין בושה. הכבוד מת ונשכח. רק הכסף והכיסאות חשובים.
אנו חייבים לזכור, עמנו חייב לזכור, במיוחד היום ערב פסח, שהפנימיות גוברת על החיצוניות והרוח גוברת על הגוף.
כשמגיעים למצב בו אויבינו טוענים שהכבוד חשוב יותר מהדולרים ואצלנו מתקוטטים על משרד האוצר, חודש לאחר הבחירות שבהן המוטיב העיקרי היה שלטון השחיתות, כדאי להרכיב משקפים ולבדוק את הכתובת המתחילה להסתמן על הקיר.
