[ליצירה]
אז לכל הממורמרים, לכ לבעלי הקריאה הראשונה והשניה בלבד:
דמיינו בחורה. אתם מציעים לה לבוא אליכם. אבל היא- כבחורה- לא נענית מייד אלא מתחילה במשחקי חיזור
כלומר, זה סגור וגמור שהיא מגיעה אבל היא לא גיד את זה מייד:
"ההצעה שלי בחלקה התקבלה. ולא משום
שאין כאן יכולת שיפוט מוגבלת
או שפה
אלא סוג העניין הוא כזה שסירוב מוחלט מתפרש כ
'לא אני ולא אתה
תקבע
באיזו שעה' "
לכן:
"לכן
היית חייבת לשלוח בעצמך- כפשרה
שמלה. קצרה. מכפלת. דקה. מבט של
עוד שניה". ..
כלומר, אחרי משחק ה"קשה להשגה" היא מגיעה, כדי לחפות, עם שמלה. קצרה. מכפלת (כפלשון). דקה. מבט של עוד שניה ו....
באמת הייתי
שם. ושם. ושם.
ולבסוף:
"ומה יהיה בסוף"? שאלת
שאילתה. שאלה.
כלומר, אחרי כל הדברים הללו "יחסינו לאן"?
שאילתה(פרלמנטרית. ולכן גם "בקריאה שלישית" קרי, החוק עבר) ועדיין- סימן שאלה.
ט ע י ם ?
חושו בטוב!!
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
תגובות