אהבה היא כמו שירה,

לא מובנת לכולם,

חסרת ממשות ברורה,

אך ממשיכה להוות אתגר,

מתקיימת למרות הכול,

ולאורך זמן.

ויש המפרשים את קיומה,

כעילאית,

הנשגבת מהבינה;

ויש הרואים את פנימיותה,

חשים בכל יום בממשותה.

ואלה הכותבים עליה,

בניסיון להבינה,

מפספסים את היופי

שבלחוות אותה,

ואילו מנגד, כותבים אחרים,

כותבים עליה, כי פשוט אוהבים.

והקוראים, גומעים

ממנה בשקיקה,

בלי להסביר לאיש את יפי ההרגשה,

ורק לחוש אותה בפנים.

והמילים כמו מנגינה,

בשלל צבעים, ניחוח פריחה,

והשירה בתיעודה

מעבירה

ויש שלהם היא כה ברורה.