בין שקיעה לזריחה ,אתה זוכר את התקווה,

שעמדה אז לך באותה השעה.

בין עצבות לשמחה ,נשארה עוד דמעה,

שאולי לא תיפול ,אם תחייך חזרה.

בין אני ואתה ,יש עדיין שנאה,

שבבוא הימים נתחבק בשתיקה.

בין הגוף לנשמה ,נשארת אתה,

שעומד עוד להיות בעולם חזרה.

בין החושך לאור ,אתה יודע הכל,

החיים ממשיכים ועוברים ,עוד יום ,עוד יום,

ולך אין עוד עדיין רצון להיות מישהו אחר.