בכו אותנו עד נמת עיניים
עד יעפילו הדמעות על דמותנו.
בכו אותנו וקברונו מטה
היכן שנקברים חלומותינו.
ואנחנו לא בשבי מתנו
ולא בשדה הקרב,
לא תוכלו להעצים את זיכרוננו
ולזעוק בקול או בנדם.
בעין דומעת כמדברים אל רוחות
שכנעו אותנו בכל כחכם
כי יקשו עלינו מעתה חיינו
כי לעד נבצר עלינו להלחם.
ואת כל אותן דמעות החינם
ימת כאב מבוזבז
נאסוף בזהירות בין ידינו
ונשתה אותן לרוויה עד נמלא.
בכו עוד ועוד והזהירו
שמא נשתכנע ונשוב אל החלום
שלנו, שאתם רקמתם מתחילה עד היום.
וכשנשב בחדרינו בוכים על מלחכם
בכו לנו עוד, כי הנה – צדקתם.
תגובות