אני מתעוררת בצהריים מהקול המציק של רותי (השכנה) צורחת על הבן שלה שיהיה בשקט כי הוא מרעיש לאבא (השכן),  שזה גם השם שלו, אבל זה סתם פתיח עם כפל משמעות שלא ממש קשור לסיפור.

דבר ראשון שאני עושה זה להדליק את המחשב בתקווה  לקבל מייל מתומר (הוא טס לפני חודשיים להודו והבטיח שהוא ישלח לי פעם בשבוע "הכל פנאן אני בסדר" ) תומר תמיד הבטיח שהוא יחזור אחרי מאתיים שנה, מהודו בשקית שחורה, עם אין ספור חומרים בלתי מזוהים בגוף, שימצאו לו בנתיחה של אחרי המוות.

 תומר כתב "הכל פנאן אני בסדר" גם היום, איך אני שמחה..

 אחרי זה הלכתי לשטוף את הפנים שלי, לא זוכרת למה, אבל יש לי חתך עמוק בראש, אני מתחילה לשחזר מה קרה, אם היה פה מישהו, שדדו אותי, אנסו אותי, חתכתי את עצמי, מה?!      בסוף הבנתי שהזיכרון שלי לא סלקטיבי ולא ויזואלי, אין לי זיכרון בכלל, אני מחפשת את היומן ואז אני נזכרת..

פאק ...פאק פאק פאאאאק 17/9...

אתמול רצחתי את הבוס שלי, תכננתי את היום הזה  שלושה חודשים, כל פרט ופרט..

 לא משנה מה קרה העיקר שסיימתי את הרשימה השחורה השנה, לפני כיפור,ככה אפשר להתחיל את השנה החדשה על צד ימין.

 שני הדברים שאדם שמנהל רשימות שחורות , צריך להיות בטוח בהם הם:

1) שהמשימה הושלמה.

2) שאין ולא יתכן מצב של הזדהות יתר עם מקורבי הקורבן.

בשנה הבאה, אני אפתח את הרשימה עם רותי..                  וביום שאחרי ,לא יהיה מי שיעיר אותי, למרות שלפעמים אני די חייבת לה תודה על זה, היא מקסימה, כמו הבוס שלי בדיוק הוא היתקשר,

 לא הספקתי לענות.. הוא בטח התקשר לאחל צום קל..

חמוד.