בכיתי,

ואלוקים בכה איתי.

הוא ראה איך שכואב לי,

הוא ראה איך שוב נשברתי.

זה היה צריך לבוא,

זה היה צפוי מראש.

ואלוקים...

כמוני, בכה והרכין ראש.

הוא התאחד עם כאבי,

הוא התערבב עם דמעותי.

הרגשתי אותו בתוכי,

הרגשתי אותו חיי.

איך שברגעי הכאב,

הוא איתי, והוא שם.

ואני בוכה,

והוא איתי,

שנינו יוצרים לנו ים.

ים מדמעות,

ים של כאב,

ים שנמנע מלהכיל את הלב.

(25/02/06(